טיפול ארוך-טווח ב-Hydrochlorothiazide (דיזותיאזיד) עשוי להיות מלווה בסיכון מוגבר למלנומה, כך עולה מתוצאות מחקר מקרה-ביקורת חדש, שפורסמו בכתב העת JAMA Internal Medicine.
בתקופה שבין 2004-2015 החוקרים בחנו 19,273 מקרי מלנומה, מהם 12,494 היו מסוג Superficial Spreading, 1,465 היו מסוג Nodular ו-386 מקרים היו מסוג Lentigo. למקרים אלו הם התאימו 10 ביקורות ללא היסטוריה של ממאירות או HIV, אשר מעולם לא נטלו טיפול ב-Azathioprine.
המחקר התמקד במשתתפים בגילאי 18-90 שנים, שהתגוררו ברציפות בדנמרק לאורך עשר שנות המחקר. מאפייני המשתתפים בקבוצת המקרים והביקורות היו דומים, למעט העובדה שבחולי מלנומה רמת ההשכלה הממוצעת הייתה גבוהה יותר, עם פחות מחלות רקע.
כחמישית מהמשתתפים הוגדרו ככאלו שנחשפו לכמות רבה של Hydrochlorothiazide – 2.1% מבין חולי המלנומה (413 חולים), בהשוואה ל-1.8% מהביקורות (3,406 ביקורות). לא תועד קשר מנה-תגובה ברור במחקר זה.
בקרב מטופלים שנטלו כמות רבה של Hydrochlorothiazide, אשר הוגדרה בנוכחות מינון מצטבר של 50,000 מ"ג ומעלה, תועד סיכון מוגבר לאבחנה של מלנומה, בהשוואה לאלו שמעולם לא נטלו את התרופה (יחס סיכויים מתוקן של 1.22).
החוקרים גם בחנו את הקשר בין הטיפול התרופתי ובין הממצאים ההיסטולוגיים, מכאן עלה כי בקרב אלו שנטלו כמות רבה של Hydrochlorothiazide, יחסי הסיכויים היו הגבוהים ביותר לתתי-סוגי מלנומה מסוג Lentigo (יחס סיכויים של 1.61) ו-Nodular (יחס סיכויים של 2.05).
מניתוח משני עלה כי לא תועדו הבדלים בין קבוצת המקרים וקבוצת הביקורות בטיפול ארוך-טווח באנגטוניסטים לקולטן לאנגיוטנסין, Bendroflumethiazide, מעכבי ACE וחסמי תעלות-סידן.
החוקרים כותבים כי מדובר בממצאים מטרידים לפיהם טיפול ב- Hydrochlorothiazide מלווה בסיכון מוגבר למלנומה משני סוגים, ויש מקום להשלים מחקרים נוספים בנושא.
JAMA Intern Med 2018
לידיעה ב-MedPage Today