ביטוי חלבוני MHC (Major Histocompatibilty Complex) מסוג I ו-II עשוי לסייע בניבוי תגובת חולי מלנומה לטיפול אימונותרפי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Science Translational Medicine.
בחולים עם מלנומה מתקדמת, טיפול כנגד CTLA-4 (Cytotoxic T Lymphocyte Antigen) עם תכשיר כנגד PD-1 (Programmed Death-1) יעיל יותר מכל טיפול לבדו, אך ההשפעות הביולוגיות של עיכוב שני חלבוני בקרה חיסונית אלו עדיין אינן מובנות היטב.
כעת בחנו החוקרים את הביטוי של חלבוני MHC בדגימות ביופסיה לפני טיפול מחולים שטופלו באחד מארבעה משטרים: Ipilimumab (יירבוי) לאחריו Nivolumab (אופדיבו); Nivolumab ולאחריו Ipilimumab; Ipilimumab בלבד; או Nivolumab עם Ipilimumab בו-זמנית.
אובדן חלקי או מלא של חלבוני MHC Class I של מלנומה, אשר זוהה ב-43% מהחולים הלא-מטופלים, נקשר עם מחלה מתקדמת ועם עמידות ראשונית ל-Ipilimumab בלבד ו-Ipilimumab שניתן לפני Nivolumab, אך לא כאשר שני התכשירים ניתנו באותה עת.
מנגד, חסר חלבוני MHC Class I לא נקשר עם עמידות ל-Nivolumab. לדברי החוקרים, הדבר נבע מכך שעיכוב PD-1 נקשר עם הפעלה קיימת של מערכת החיסון בתיווך Interferon-Gamma, הכוללת חלבוני MHC Class II ספציפיים לגידול ומרכיבים של מערכת החיסון הטבעית.
באופן ספציפי, בחולים עם גידולים עם רמות גבוהות יותר של Interferon Gamma טרם הטיפול תועדו תוצאות טובות יותר עם טיפול ב-Nivolumab או טיפול משולב באותה עת, אך לא עם טיפול ב-Ipilimumab בלבד. יתרה מזאת, ביטוי חלבוני MHC Class II (מעל 1%) נקשר עם סיכוי גבוה יותר לתגובה חלקית או מלאה, או מחלה יציבה לאחר טיפול ב-Nivolumab בלבד.
Sci Transl Med 2018
לידיעה במדסקייפ