מנתונים שהוצגו במהלך הכנס השנתי ה-56 מטעם ה-American Society of Dermatopathology עולה כי למעורבות השופכה חשיבות מרכזית בסיכון להישנות מלנומה ממארת של העריה. מאפיין זה בשילוב עם עומק הגידול מנבאים את משך ההישרדות הצפוי בנשים עם ממאירות קטלנית זו.
מדגם המחקר כלל 37 נשים עם מלנומה ממארת של העריה, אשר פנו לטיפול בין 1970-2000. גיל הנשים הממוצע בעת ההתייצגות עמד על 60.4 שנים (בטווח 23-83 שנים). משך המעקב הממוצע ארך 53 חודשים.
מהערכת מאפייני הגידול בפתולוגיה עלה כי רב-מוקדיות קלינית זוהתה ב-35% מהנשים; בכרבע מהנשים תועדה מעורבות של השופכה. מבחינה היסטולוגית מוקד א-מלנוטי זוהה בכמחצית מהגידולים.
מניתוח חד-משתני עלה כי מעורבות השופכה, גיל בעת אבחנה, עובי הגידול ושלב גידול לפי סיווג Clark של IV או V. לדוגמא, 58% מהנשים ללא מעורבות של השופכה בעת ההתייצגות שרדו לאחר חמש שנים, זאת בהשוואה ל-15% מהנשים עם מעורבות של השופכה בעת ההתייצגות הראשונית.
בדומה, 60% מהנשים בגילאי 23-64 שנים בעת האבחנה שרדו לאחר חמש שנים, בהשוואה ל-25% בלבד מהנשים בגילאי 65 שנים ומעלה.
חציון מרווח הזמן עד לתמותה עמד על 25 חודשים בנשים עם מעורבות של השופכה. עם זאת, מרווח זה היה תלוי מאוד בעומק הגידול בעת ההתייצגות. כל הנשים עם גידולים בעובי של 0 מ"מ (Melanoma In Situ) שרדו לאחר חמש שנים, זאת בהשוואה למחצית מהנשים (48%) עם גידולים בגודל של עד 1 מ"מ ו-25% מאלו עם גידולים של מעל 1 מ"מ בעת ההתייצגות.
חציון הזמן עד לתמותה לפי סיווג Clark בדרגה IV/V עמד על 30 חודשים. עם זאת, מבין הנשים עם גידול בשלב II ו-III, 55% שרדו לאחר חמש שנים, בהשוואה ל-20% בלבד מאלו עם ממאירות בשלב IV ו-V.
מבין 37 הנשים במחקר, 40% פיתחו הישנות מקומית. על-בסיס הדיווחים בספרות, שיעורי בקרה מקומית נמוכים מאוד בנשים עם מלנומה של העריה, עם שיעורי הישנות של 30-50%, בהשוואה לשיעורים של 3% בלבד במקרים של מלנומה עורית. 35% מהנשים פיתחו הישנות קשריות לימפה אזוריות וקרוב לשליש פיתחו גרורות מרוחקות במהלך המעקב.
החוקרים מסכמים וכותבים כי לראשונה הוכח כי מעורבות של העריה הינה גורם סיכון משמעותי להישנות מלנומה ממארת של העריה.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה- American Society of Dermatopathology
לידיעה במדסקייפ