מנתונים שפורסמו בכתב העת The Lancet עולה כי תוספת Atezolizumab (טיסנטריק) למשלב Vemurafenib (זלבוראף) ו-Cobimetinib (קוטליק) בחולים עם מלנומה מתקדמת חיובית למוטאציית BRAF V600 היה בטוח ונסבל היטב, והוביל להארכת ההישרדות ללא-התקדמות המחלה.
מחקר IMspire150 נועד לבחון קו-טיפול ראשון המשלב מעכבי MEK ו-BRAF עם טיפול במעכב בקרה חיסונית בחולים עם מלנומה גרורתית או מתקדמת ומוטאציית BRAF V600.
המחקר האקראי, מבוקר-פלסבו, כפל-סמיות, בשלב 3, כלל חולים מ-112 מרכזים ב-20 מדינות. חולים עם מלנומה לא-נתיחה, בשלב IIIc-IV וחיובית למוטאציית BRAF V600 חולקו באקראי לטיפול במשלב Atezolizumab עם Vemurafenib ו-Cobimetinib (קבוצת התערבות) או לטיפול שכלל פלסבו של Atezolizumab עם Vemurafenib ו-Cobimetinib (קבוצת ביקורת). במחזור הראשון, כל החולים קיבלו Vemurafenib ו-Cobimetinib בלבד; פלסבו של Atezolizumab ניתן כתוספת החל מהמחזור השני. התוצא העיקרי של המחקר היה הישרדות ללא-התקדמות המחלה.
בתקופה שבין יוני 2017 ועד אפריל 2018 גויסו למחקר 514 חולים, אשר חולקו באקראי לקבוצת ההתערבות (256 חולים) או לקבוצת הביקורת (258 חולים).
לאחר חציון מעקב של 18.9 חודשים, משך ההישרדות ללא-התקדמות מחלה היה ארוך יותר משמעותית בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת (15.1 לעומת 10.6 חודשים; יחס סיכון של 0.78, רווח בר-סמך 95% של 0.63-0.97; p=0.025).
אירועים חריגים נפוצים על-רקע הטיפול (מעל 30%) בקבוצת ההתערבות ובקבוצת הביקורת כללו עליה ברמות קריאטין פוספוקינאז בדם (51.3% לעומת 44.8%), שלשול (42.2% לעומת 46.6%), פריחה (40.9% בשתי הקבוצות), כאבי פרקים (39.1% לעומת 28.1%), חום (38.7% לעומת 26.0%), עליה ברמות ALT (33.9% לעומת 22.8%) וברמות ליפאז (32.2% לעומת 27.4%). עוד מדווחים החוקרים כי 13% מהחולים בקבוצת הטיפול ב-Atezolizumab ו-16% מאלו בקבוצת הפלסבו הפסיקו כליל את הטיפול בשל אירועים חריגים.
ממצאי המחקר מעידים כי תוספת Atezolizumab למשלב Vemurafenib ו-Cobimetinib הינה גישה בטוחה ויעילה לטיפול בחולים עם מלנומה מתקדמת וחיובית למוטאציית BRAF V600, אשר הובילה להארכת משך ההישרדות של החולים.
The Lancet