מניתוח הנתונים ממספר מחקרים עולה כי טיפול הורמונאלי חליפי אינו מלווה בפגיעה בתפקוד הקוגניטיבי, כך מדווחים מומחים במהלך כנס ה-Alzheimer's Association International Conference.
החוקרים בחנו את הנתונים משלושה מחקרים – Kronos Early Estrogen Prevention Study Cognitive and Affective Study, מחקר Early versus Late Intervention Trial with Estradiol Cognitive Endpoints ומחקר Women's Health Initiative Memory Study of Younger Women, מהם עלה כי לטיפול קצר-טווח באסטרוגן לא הייתה השפעה משמעותית על תפקוד קוגניטיבי, כאשר הטיפול הותחל סמוך להתחלת מנופאוזה.
ממצאים אלו עומדים בניגוד לתוצאות מחקר WHIMS משנת 2003, שכללו נשים מבוגרות יותר בגילאי 65-79 שנים, מהן עלה סיכון מוגבר לדמנציה בנשים לאחר-מנופאוזה תחת טיפול באסטרוגן עם פרוגסטין.
יתרה מזאת, מניתוח מעקב של נשים שנכללו במחקר WHIMS עם סוכרת מסוג 2 עלה כי התחלת טיפול הורמונאלי בגילאי 65 שנים ומעלה לוותה בסיכון מוגבר לדמנציה (יחס סיכון של 1.54) וליקוי קוגניטיבי (יחס סיכון של 1.83).
ניתוח נתוני KEEPS-Cog כללו למעלה מ-660 נשים, שנטלו טיפול הורמונאלי במשך ארבע שנים בצורת CEE (Conjugated Equine Estrogen) או מדבקת אסטרדיול, בשילוב עם טיפול מחזורי בפרוגסטין, שהחלו בתוך שלוש שנים ממחזור וסת אחרון. בהשוואה לפלסבו, בקרב אלו תחת טיפול הורמונאלי תועד תפקוד קוגניטיבי דומה. עם זאת, בקרב נשים תחת טיפול פומי ב-CEE תועד שיפור מסוים במצב הרוח, עם ירידה ניכרת בחרדה ודיכאון.
ממצאים דומים עלו ממחקר ELITE-cog, שלא מצא הבדלים בתפקוד הקוגניטיבי, בהשוואת נשים תחת חמש שנות טיפול באסטרדיול פומי מול נשים תחת פלסבו. המחקר לא זיהה הבדל משמעותי בתפקוד הקוגניטיבי בין נשים תחת טיפול הורמונאלי מוקדם (תוך שש שנים ממחזור ווסת אחרון) או בשלב מאוחר בתוך המנופאוזה (מעל 10 שנים לאחר מנופאוזה).
החוקרים מסבירים כי מתוכננים מחקרים נוספים במטרה להתמקד בהשפעות ארוכות הטווח של טיפול הורמונאלי חליפי, כולל הערכת תפקוד קוגניטיבי ומצב רוח וסמני מחלת אלצהיימר.
מתוך כנס ה-AAIC
לידיעה ב-MedPage Today