יש מקום להתחיל טיפול באטרופיה של הלדן והעריה בנשים לאחר-מנופאוזה בשלב מוקדם ככל הניתן ולהמשיך בטיפול כפי הנדרש, כך כותבים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת Maturitas. החוקרים טוענים כי במידה ומתעכבים זמן רב מדי במתן הטיפול, שינויים אלו עלולים להיות בלתי-הפיכים, ללא תלות בסוג הטיפול.
החוקרים כותבים כי חשוב לעודד נשים לדווח על תסמינים אלו בשלב מוקדם וכן חשוב כי רופאים יציגו לנשים שאלות אודות תסמיני מנופאוזה.
במסגרת המחקר סקרו החוקרים 1,242 נשים לאחר-מנופאוזה עם אטרופיה לא-מטופלת של הלדן והעריה וכן 918 נשים שקיבלו טיפול (גיל חציוני של 50 שנים). כל הנשים השלימו את שאלוני EQ5DeL (EuroQoL), DIVA (Day-to-Day Impact of Vaginal Aging), FSFI (Female Sexual Function Index) ו-FSDS-R (Female Sexual Distress Scale – Revised).
החוקרים מדווחים כי בתחילת המחקר, התסמינים בשתי הקבוצות כללו יובש נרתיקי, כאב פנימי, כאב בזמן מגע מיני ופעילות גופנית, דימום במהלך מגע מיני או חדירה, ותחושת צריבה, גרד או גירוי. כ-37% מהנשים בשתי הקבוצות דיווחו על אי-נקיטת שתן.
הטיפול הנפוץ ביותר כלל טיפול לא-הורמונאלי למריחה מקומית בנרתיק (31.8%), לאחריו טיפול הורמונאלי לנרתיק (11.6%) וטיפול הורמונאלי סיסטמי (4.7%).
בהשוואה לנשים לא-מטופלות, מדדי תפקוד מיני היו גבוהים יותר בנשים מטופלות (מדדי FSFI של 16.7 לעומת 15.6), כמו גם מדדי הערכת מצוקה מינית (מדדי FSDS-R של 12.3 לעומת 9.2). בדומה, מדדי DIVA היו גרועים יותר משמעותית בנשים מטופלות, בהשוואה לנשים לא-מטופלות בשלושה מבין ארבעה מרכיבים: בריאות נפשית, תפקוד מיני ודימוי גוף.
בנשים שקיבלו טיפול הורמונאלי סיסטמי תועדו פחות תסמיני אטרופיה של הלדן והעריה, מדדי DIVA נמוכים יותר ותפקוד מיני טוב יותר. למשך הטיפול לא הייתה השפעה על הממצאים.
Maturitas 2019
לידיעה במדסקייפ