בנשים מבוגרות תחת דחק חברתי ניכר ייתכן סיכון מוגבר להתפתחות עצמות שבריריות, המועדות לשברים, לאחר-מנופאוזה, בהשוואה לנשים החיות חיים ללא-דאגות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Journal of Epidemiology & Community Health.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים את הקשר בין דחק חברתי ובין אובדן עצם במהלך תקופה של שש שנים בנשים לאחר-מנופאוזה. הם אספו נתונים אודות 11,020 נשים לאחר-מנופאוזה מארצות הברית, אשר דיווחו על דחק פסיכו-סוציאלי בהקשר של שינויים בצפיפות העצם כפי שנקבע בצוואר הירך, עמודה שדרה מותני וכלל ירך. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין מדדים חברתיים של מצוקה פסיכו-סוציאלית (דחק חברתי, תפקוד חברתי ותמיכה חברתית) ובין אחוז השינוי בצפיפות העצם לאורך שש שנים.
מהנתונים עולה קשר בין דחק חברתי גבוה ובין צפיפות עצם ירודה לאורך שש שנים. לאחר תקנון לערפלנים, כל עליה של נקודה אחת בהערכת דחק חברתי לוותה בעליה של 0.082% באובדן צפיפות עצם בצוואר ירך, עליה של 0.108% באובדן צפיפות עצם בכלל ירך ועליה של 0.069% באובדן צפיפות עצם בעמוד-שדרה מותני (p<0.05). תפקוד חברתי ירוד ותמיכה חברתית מעטה נקשרו עם ירידה גדולה יותר בצפיפות העצם בכלל ירך.
ממצאי המחקר מספקים עדויות התומכות בקשר בין דחק חברתי גבוה ובין אובדן עצם גדול יותר לאורך שש שנות מעקב. החוקרים כותבים כי דחק חברתי ותפקוד חברתי עשויים מרמזים לאיכות ירודה של מערכות יחסים חברתיות וייתכן כי אלו קשורים עם אובדן עצם בנשים לאחר-מנופאוזה.
J Epidemiol Comm Health 2019
לידיעה במדסקייפ