מאת ד"ר עמית עקירוב
השמנת-יתר בילדות אינה מנבאת הפרעות מטבוליות בבגרות, כך מדווחים מומחים לתזונה מאוניברסיטת נוטינגהם בבריטניה, במאמר חדש שפורסם בכתב העת International Journal of Obesity. במקום זאת, נראה כי מבוגרים שמנים, שהיו רזים בילדותם, מצויים בסיכון הגבוה ביותר להפרעות מטבוליות.
המחקר מופיע בהמשך למאמר שפורסם לפני כשנה ע"י אותו צוות חוקרים, שלא מצאו עדויות רבות הקושרות בין השמנה בילדות ובין יתר לחץ דם או אירועים קרדיווסקולאריים בבגרות.
החוקרים בחנו את הממצאים של 11 מחקרים, כולם כללו לפחות סמן אחד לסיכון למחלה מטבולית וארבעה כללו כתוצא עיקרי את התסמונת המטבולית, במטרה לבחון את הקשר בין השמנה בילדות ובין הסיכון למחלות מטבוליות בבגרות. מחקרים אלו כללו רשומות רפואיות של אלפי מטופלים במדינות מערביות.
החוקרים הופתעו לגלות כי לאחר תקנון למדד מסת הגוף, הקשר נעלם וכי למעשה, במקרים רבים הם נסוג. ההפתעה הגדולה ביותר עלתה מהסיכון הייחודי שזוהה במבוגרים שמנים, שהיו רזים בילדותם.
לדבריהם, מחקרים קודמים לא כללו עדויות רבות בנוגע לקשר, ומרביתם נכשלו מאחר שהחוקרים לא לקחו בחשבון את מדד מסת הגוף בבגרות. במקרה הנוכחי, החוקרים לקחו בחשבון את מדד מסת הגוף ולמעשה מצאו קשר שלילי בין השמנה בילדות ובין הפרעות מטבוליות בבגרות.
באשר למרכיבים מטבוליים בלתי-תלויים, החוקרים מדווחים על העדר קשר בין השמנה בילדות ובין דיסליפידמיה. הם מצאו כי ייתכן וקיים קשר שלילי בין השמנה בילדות ובין תנגודת לאינסולין, כאשר הסיכוי הגבוה ביותר תועד בקבוצת הילדים השמנים ביותר.
עם זאת, החוקרים מזהירים, ממצאי המחקר אינם ממעיטים בהשפעות הרבות של השמנה בילדות. בעקבות הממצאים, יש להעניק תשומת לב מיוחדת לבדיקת ילדים רזים, הגדלים למבוגרים שמנים.
Int J Obes. Published online November 1, 2011
לידיעה במדסקייפ