מאת ד"ר אלינור מוסרי-בריסקין
מדדי חומרת התסמונת המטבולית עולים במהירות לפני ובזמן המנופאוזה, ומתאזנים בשנה הראשונה לאחר המנופאוזה. כך על פי אנליזה מתוך המחקר Atherosclerosis Risk in Communities, אשר פורסם ב-3 באוגוסט ב Journal of the American Heart Association.
מידת הסיכון הקרדיווסקולרי חושב על בסיס מרכיבי התסמונת המטבולית – היקף מותניים, טריגליצרידים, HDL, לחץ דם סיסטולי וגלוקוז בצום.
החוקרים ביצעו אנליזה על 1,500 מטופלות ממחקר ה ARIC, בגילאים 45-60, וללא סכרת או מחלה כלילית ברקע, אשר הצטרפו למחקר ARIC בין 1987-1989, ואשר עברו משלב אחד לאחר סביב המנופאוזה במהלך 9 שנים. הגיל הממוצע היה 49. 67% היו פרה-מנופאוזליות, 33% היו פרי-מנופאוזליות.
במהלך המחקר, 15% מהנשים עברו ממצב של פרה-מנפאוזה לפרי-מנופאוזה. 33% עברו מפרי-מנופאוזה לפוסט-מנופאוזה. 52% עברו מפרה-מנופאוזה לפוסט-מנופאוזה. ערכים אלו היו דומים בין נשים לבנות לנשים אפרו-אמריקאיות.
ככלל, דרגות חומרת התסמונת המטבולית עלו במעבר מפרי-מנופאוזה למנופאוזה, ובהמשך, במהלך השנה הראשונה לאל-וסת העליה התמתנה.
העליה במדדי התסמונת המטבולית היתה ניכרת יותר בקרב נשים אפרו-אמריקאיות. עליה בערכי הגלוקוז בצום היתה מהירה יותר (P<0.001) בקרב אוכלוסיה זו. לאחר המנופאוזה, העליה בהיקף המותניים בקרוב נשים אפרו-אמריקאיות היתה דוקא איטית יותר (p<0.01), כך גם לגבי עליה ברמת השומנים בדם (p<0.05) ולגבי ירידה ברמת HDL.
לסיכום, ההחמרה במדדי התסמונת המטבולית היא המשמעותית ביותר לפני ובתחילת תקופת האל-וסת, ופוחתת בתקופה שלאחריה.
מחקרים נוספים והתערבותיים נדרשים על מנת להבין אם התערבות בזמן הפרי-מנופאוזה - בזמן בו הסיכון הוא המשמעותי ביותר, יכולה להפחית את תופעות התסמונת המטבולית ולהפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי, והאם יש משמעות קלינית וטיפולית לממצא זה.
לידיעה במדסקייפ