חדשות

מתן עירוי לידוקאין מסייע בהקלה על מיגרנה כרונית עמידה לטיפול (Regional Anesthesia & Pain Medicine)

07/06/2022

 

במאמר שפורסם בכתב העת Regional Anesthesia & Pain Medicine מדווחים חוקרים מארצות הברית על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי עירויי לידוקאין מספקים הקלה בכאב בטווח הזמן הקצר והבינוני בחולים עם מיגרנה כרונית עמידה לטיפול.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חולים עם מיגרנה כרונית ועמידה לטיפול סובלים מאיכות חיים ירודה. עירוי תוך-ורידי של לידוקאין מיועד להביא להקלה מהירה במסלולי הכאב ולמרות שגישה זו עשויה להיות יעילה, אין עדויות רבות התומכות ביעילותה.

 

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הרשומות הרפואיות של 832 אשפוזים שכללו עירוי לידוקאין רציף לאורך מספר ימים לטיפול במיגרנה. כל החולים ענו על הקריטריונים של מיגרנה כרונית ועמידה לטיפול. במהלך האשפוז, החולים קיבלו בנוסף טיפול תרופתי כנגד מיגרנה, כולל Keorolac, Magnesium, Dihydroergotamine, Methylprednisolone ומשככי כאב.

 

התוצא העיקרי היה השינוי בכאבי ראש מתחילת המחקר ועד לשחרור מבית החולים. תוצאים משניים כללו את מדד כאב הראש בביקור לאחר-שחרור (לאחר 25-65 ימים מהטיפול)  ואת מספר הימים עם כאבי ראש, אחוז החולים עם תגובה ממושכת. עוד בחנו החוקרים את שיעור החולים עם תגובה אקוטית, רמות לידוקאין בפלזמה ותופעות לוואי.

 

מדגם המחקר כלל 609 אשפוזים שענו על קריטריוני המחקר (גיל ממוצע של 46 שנים, 81.1% נשים). חציון מדד הכאב ירד מ-7.0 בתחילת הדרך ל-1.0 בתום האשפוז (p<0.001); 87.8% מהחולים הדגימו תגובה אקוטית לטיפול התוך-ורידי.

 

הכאב הממוצע נוצר מתחת לערך הבסיס בביקור הראשון במרפאה לאחר השחרור מבית החולים (5.5, רווח בר-סמך 95% של 4.0-7.0, p<0.001). ב-43% מהחולים תועדה תגובה ממושכת לאחר חודש אחד מהטיפול.

 

מספר הימים עם כאבי ראש ירד מ-26.8 בתחילת המחקר ל-22.5 בביקור במרפאה לאחר השחרור מבית החולים (p<0.001).

 

תופעות הלוואי הנפוצות כללו בחילות והקאות ואלו היו כולן בדרגה קלה.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי עירויי לידוקאין עשויים להביא להקלה בכאב משנית למיגרנה כרונית ועמידה לטיפול הן בטווח הזמן הקצר והן בטווח הזמן הבינוני. הם קוראים להשלים מחקרים פרוספקטיביים לאישור תוצאות המחקר.

 

Regional Anesthesia & Pain Medicine 2022;47:408-413

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2024 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני