מטרת המחקר הנוכחי הייתה להשוות שינוי בנפח ריאה (DeltaVL) תוך שימוש ב-RIP (respiratory inductive plethysmography), זמן התאוששות וחזרה לנפח ריאה לפני השאיבה (trec) והפרעות קרדיו-רספירטורים הקשורות עם שאיבה פתוחה (OS) וסגורה (CS) בתינוקות מונשמים.
המחקר הרנדומאלי הנוכחי נערך בפגייה. במחקר השתתפו 30 ילודים, כאשר 20 הונשמו ב-SIMV ו-10 הונשמו ב-HFOV. 4 תינוקות טופלו במרפי שרירים. OS ו-CS בוצעו באופן אקראי בכל תינוק בעזרת קתטר 6FG ב- 19kPa- למשך 6 שניות עם חזרה נוספת על הפרוצדורה לאחר דקה.
המשתנים, שנבדקו, DeltaVL, ריווי חמצן וקצב לב, תועדו באופן רציף החל משתי דקות לפני ועד5 דקות אחרי השאיבה. הערכים הנמוכים ביותר תועדו במהלך 60 השניות לאחר ביצוע השאיבה.
במחקר הופיעו וריאציות בכל הפרמטרים במהלך CS ו-OS. בקבוצת SIMV, לא נמצאו הבדלים בין OS ו-CS עבור maximum DeltaVL או trec (רווח בר סמך ממוצע של 3.5 mL/kg : -2.8, 9.7 ושל 4 שניות -5, 13 בהתאמה). בקבוצת HFOV, trec היה ארוך יותר ב-13 שניות במהלך OS (רווח בר סמך 95% : 0-27), אך לא נמצא הבדל ב- maximum DeltaVL של 0.1 mV (רווח בר סמך 95% : -0.02, 0.22). ירידה קטנה בריווי חמצן עם ביצוע CS בקבוצת SIMV הייתה ההבדל המשמעותי היחיד במדדים פיזיולוגיים.
לסיכום, OS ו-CS גורמים לירידות משתנות וזמניות בקצב הלב ובריווי החמצן. בקבוצת SIMV לא נמצאו הבדלים בין OS ו-CS במשתנים DeltaVL או trec. בקבוצת HFOV, לעומת זאת, לא נמצא הבדל באיבוד נפח הריאה, אך זמן ההתאוששות לאחר ביצוע OS היה ארוך יותר במקצת.
הערות עורך:
ממצאי המחקר הזה מראים, באופן מפתיע לכמה אנשים, שאין הבדל בין סקשיין פתוח לבין סקשיין סגור לפחות בהנשמה קונבציונלית.