במסגרת מחקר חדש שפורסם ב-Pediatrics ביקשו החוקרים לבחון את הגישות של נאונטולוגים להחייאה בחדר לידה של יילודים לאחר 36 שבועות הריון ומעלה, עם אבחנה מאושרת של טריזומיה 18, עם מחלת לב מולדת ידועה.
החוקרים התבססו על שאלון עם שאלות מרובות-ברירה עם רשימה של כל התרחישים הקליניים שהושלם ע"י נאונטולוגים ורופאים בהשתלמות. הגורמים בעלי הפוטנציאל להשפיע על ההחלטה לבצע החייאה כללו את העדפות האם, מצב היילוד בזמן הלידה, טיפול מיילדותי והיבטים חוקיים.
54 מבין 71 הנשאלים (71%) השלימו את השאלונים. מבין המשיבים, 44% טענו כי יהיו מוכנים להתחיל במאמצי החייאה. העדפת האם (70%) היתה הסיבה העיקרית להתחלת החייאה, כאשר מראה היילוד בחדר לידה (46%) והיבטים חוקיים (25%) תרמו גם הם.
עד לאחרונה, היה קונצנזוס אוניברסאלי לפיו טריזומיה 18 הינה מום קטלני ללא אינדיקציה למאמצי החייאה בחדר לידה. מהנתונים הנוכחיים עולה כי שיעור גבוה מהצפוי של מטפלים (46%) ישקלו התחלת החייאה ביילוד עם טריזומיה 18 גם בנוכחות מום לבבי מולד.
Pediatrics Vol. 121 No. 6 June 2008, pp. 1106-1110
הערות עורך:
זוהי דוגמה נוספת לשינוי שחל בהשקפת הרופאים לגבי מי המחליט לגבי הילוד. מחקר זה מביא את ההחלטה לקיצוניות בכך שניאונטולוגים מוכנים לבצע החייאה בילודים עם טריזומיה 18 עם מום לבבי בהתאם לרצון ההורים.