מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את ההיארעות והתוצאה של טיפול בחזה אוויר ללא הכנסת נקז לבית החזה ולקבוע את המאפיינים הקליניים והמעבדתיים, שמבדילים בתינוקות עם חזה אוויר שניתן לטפל בהם ללא נקז.
המחקר הנוכחי כלל תינוקות, שאושפזו בפגייה באלבמה בין השנים 1992-2005. התינוקות סבלו מחזה אוויר בעודם מונשמים במכונת הנשמה. מאפייני התינוקות, אבחנות נשימתיות ורדיולוגיות ומידע בנוגע לניהול נשימתי (גזים בדם ומדדי הנשמה) הושוו בין תינוקות, שטופלו בהתחלה עם הכנסת נקז חזה לעומת תינוקות, שטופלו בהתחלה ללא נקז חזה.
באנליזה הסופית נכללו 136 תינוקות מונשמים. 101 (74%) טופלו בהתחלה בעזרת נקז חזה ו-35 (26%) טופלו ללא נקז חזה. מבין התינוקות שלא טופלו בנקז חזה, 14 טופלו בעזרת אספירציית מחט ו-21 בעזרת טיפול שמרני ומעקב. תינוקות, שטופלו בהתחלה ללא נקז חזה, היו עם מדדי הנשמה נמוכים יותר (לחץ אוויר ממוצע ואחוז חמצן נשאף) ובעלי ערכי גזים בדם טובים יותר (ריווי חמצן עורקי, PCO2 ו-pH) בהשוואה לתינוקות, שטופלו בנקז חזה. תינוקות, שטופלו בהתחלה בעזרת אספירציית מחט, היו עשויים יותר להזדקק להכנסת נקז חזה בהשוואה לתינוקות, שקיבלו טיפול שמרני ומעקב (43% לעומת 10%).
לסיכום, ניתן לנקוט בטיפול שמרני ומעקב ללא הכנסת נקז חזה בתינוקות מונשמים נבחרים הסובלים מחזה אוויר.
PEDIATRICS Vol. 122 No. 5 November 2008, pp. e975-e979
הערות עורך:
למרות המגבלות המתודיות של המחקר הזה, יש בסופו מוסר השכל. ניתן לטפל בחזה אויר באופן שמרני ואין הכרח להחדיר נקז בפגים מונשמים עם ערכי הנשמה נמוכים. אין חובה להכניס נקז בכל פג שהתפתח חזה אויר כסיבוך של הנשמה מלאכותית.