מטרת המחקר הנוכחי הייתה לתאר ניהול העברה וקדם העברה של תינוקות המקבלים עירוי של פרוסטגלנדין E1 (prostaglandin E1) כטיפול במחלת לב מולדת ולהשוות סיבוכי העברה בקרב תינוקות שעברו הנשמה אלקטיבית ואלה שלא עברו הנשמה.
החוקרים ביצעו סקירה רטרוספקטיבית של 202 תינוקות, שקיבלו prostaglandin E1 במהלך העברתם לבית החולים בו עבדו החוקרים בין השנים 2000 ל-2005. תופעות הלוואי של prostaglandin E1 סווגו כסביר ואפשרי וסיבוכי העברה סווגו כמג'וריות או מינוריות (לא דרשו התערבות).
ניתוח רגרסיה לוגית שימש לזיהוי גורמי הסיכון לסיבוכי העברה מג'ורים ואנליזה של תת קבוצה השוותה סיכונים בין תינוקות שלא עברו הנשמה ובין אלה שעברו הנשמה מניעתית.
64% מהתינוקות עברו הנשמה לפני המעבר : 34% עברו הנשמת חירום לפני קבלת prostaglandin E1 , 14% עברו הנשמה בשל תופעות לוואי הקשורות לטיפול ב- prostaglandin E1 ו-11% עברו הנשמה מניעתית. תופעות לוואי שסביר שקשורות עם prostaglandin E1 קרו ב-38% מהתינוקות, כולל 18% שסבלו מדום נשימה (אפנאה). סיבוכים מג'ורים קרו במהלך 42% מההעברות, כולל 7 (10%) מתוך 73 התינוקות שלא עברו הנשמה ו-14 (61%) מ-23 התינוקות שעברו הנשמה מניעתית. לאחר תקנון לגורמים רבים, הנשמה אלקטיבית הייתה פרדיקטור משמעותי לסיבוכי העברה מג'ורים.
לסיכום, למרות שיעורים גבוהים של תופעות לוואי הקשורים ל- prostaglandin E1 , הנשמה אלקטיבית של תינוקות העוברים מבית חולים אחד למשנהו מעלה את הסיכויים לסיבוכי העברה מג'ורים. יש לשקול את הסיכונים של הנשמה מניעתית לפני העברת תינוקות יציבים המקבלים prostaglandin E1 אל מול היתרונות של ביצוע פרוצדורה זו.
PEDIATRICS Vol. 123 No. 1 January 2009, pp. e25-e30
הערות עורך:
יש לשקול בזהירות את ההמלצה של כותבי מאמר זה שלא להנשים באופן מניעתי ילודים עם מום לבבי מולד המטופלים בפרוסטגלנדינים. יש לשים לב כיצד מתבצעת ההעברה, לאיזה מרחק ומי הרופא המעביר את הילוד, כולל נסיונו בביצוע אינטובציה.