מטרת המחקר הנוכחי הייתה לקבוע כיצד דפוסי תזונה אנטליים (דרך הפה או המעיים) ופרה-אנטליים (שלא דרך הפה או המעיים) נוכחיים מוכוונים עבור פגים בהשוואה להמלצות המפורסמות ולדפוסי תזונה קודמים.
סקר של אסטרטגיות הזנה עבור 3 קבוצות משקל של פגים נשלח למנהלי פגיות(NICU), לניאונטולוגים, לאחיות המטפלות בתינוקות ולדיאטניות העובדות עם תינוקות. 775 שאלונים נשלחו באמצעות הדואר האלקטרוני ובשירותי הדואר הרגילים.
176 הגיבו לסקר (23%). מרבית אנשי המקצוע החלו במתן תזונה פרה-אנטלית לכל פג ביומו הראשון לחיים. 91% מהמגיבים העלו את אחוז החלבון שניתן כל יום. מרבית המגיבים לסקר העלו את כמות השומנים בשיעור קבוע ולא על בסיס רמת טריגליצרידים. אינסולין ניתן ב-98% מהיחידות, אך רק ב-12% מהזמן הוא ניתן כתוספת תזונתית להגברת העלייה במשקל.
בכל קטגוריות משקלי הלידה, חלב אם תואר כנפוץ ביותר להאכלה אנטרלית ראשונה. האכלות אנטרליות הותחלו מוקדם יותר וקצבן עלה מהר יותר בהשוואה לעבר, בעיקר בתינוקות שנולדו במשקל לידה נמוך מאוד (מתחת ל-1000 גרם). מרבית המגיבים לסקר נתנו האכלה אנטרלית לתינוקות עם קתטר בעורק הטבור (75%) וקתטר בווריד הטבור (93%). למרות המידע על כך שהתקדמות מהירה יותר של האכלה נחשבת בטוחה, מעל ל-80% מהמגיבים הגדילו את ההאכלות בקצב של 10 ל-20 ml לקילו ביום בכל קטגוריות המשקל.
לסיכום, רופאים מדווחים על התחלת תזונה אנטרלית ופרה-אנטרלית מוקדם יותר ובכמויות גדולות יותר מבעבר, ממצא שמשקף עלייה בכמות הידע הנוגע לדפוסי התזונה הטובים ביותר בתינוקות שנולדו בגיל היריון מאוד מוקדם. המידע מציע שכישלון גדילה חוץ רחמי ממושך של פגים אלה אינו מיוחס לחסר בידע על דפוס ההזנה הטוב ביותר.
PEDIATRICS Vol. 123 No. 1 January 2009, pp. 51-57
הערות עורך:
כיום, בניגוד לעבר אנו מודעים יותר לחשיבותה של התזונה בטיפול בפגים, ובמיוחד בפגים הקטנים מאד. לכן אנו מתחילים בכלכלה מוקדם יותר, מעלים בקצב מהיר יותר והוריות נגד שבעבר גרמו להמנע מהזנה אנטרלית הולכות ופוחתות.