מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את הסיכונים של פגות בינונית עבור שיתוק מוחין (CP), פיגור שכלי/עיכוב התפתחותי (DD/MR) והפרעות פירכוסיות בילדות מוקדמת.
במחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי נעשה שימוש במאגרי נתונים של אשפוז ומרפאות חוץ של התוכנית לטיפול רפואי Kaiser Permanente בצפון קליפורניה. המידע חשף 141,321 ילדים, שנולדו בגיל היריון של 30 שבועות ומעלה בין האחד בינואר 2000 ועד ל-30 ביוני 2004. המעקב אחר ילדים אלה נמשך עד ה-30 ביוני 2005.
נוכחות של שיתוק מוחין, פיגור שכלי/עיכוב התפתחותי ופירכוסים התבססה על קודי המהדורה ה-9 של International Classification of Diseases. מודלי COX נפרדים שימשו עבור כל אחד מהתוצאות, כאשר HR גולמיים ומתוקננים חושבו עבור כל קבוצת גיל היריון בלידה.
ירידה בגיל ההיריון הייתה קשורה עם עלייה בהיארעות של שיתוק מוחין ופיגור שכלי/עיכוב התפתחותי, גם עבור תינוקות, שנולדו בין השבועות 34-36 של ההיריון. בהשוואה לילדים, שנולדו במועד, ילדים, שנולדו מאוחר יותר, היו עשויים פי 3 יותר (HR – 3.39, רווח בר סמך 95% : 2.54-4.52) לסבול משיתוק מוחין. במחקר נמצא קשר בינוני לפיגור שכלי/עיכוב התפתחותי עבור ילדים, שנולדו בשבועות 34-36 של ההיריון (HR – 1.25, רווח בר סמך 95% : 1.01-1.54), אך לא עבור ילדים, שאובחנו כסובלים מפירכוסים.
לסיכום, פגות קשורה עם תוצאות נוירו-התפתחותיות ארוכות טווח, כאשר הסיכונים עולים ככל שגיל ההיריון יורד, גם בתינוקות, שנולדו בשבועות 34-36 של ההיריון.
www.jpeds.com/article/S0022-3476(08)00699-9/fulltext
הערות עורך:
גם קבוצת הפגים ה"גדולים", כלומר אלו שנולדו בשבוע 34-36 להריון מהווים קבוצת סיכון להתפתחות פגיעה נוירולוגית בעתיד. לכן, למרות שבעבר לא הוקדשה תשומת לב רבה למעקב אחר הילודים הללו, אולי כדאי שנתחיל להתייחס אליה ונעקוב אחריה ביתר שאת ולא כמו ילודים במועד אחרים.