מטרת המחקר הפרוספקטיבי-רנדומאלי הנוכחי הייתה להשוות יעילות וסבילות של ibuprofen אוראלי ותוך ורידי כאמצעי לסגירה מוקדמת של PDA (patent ductus arteriosus) בתינוקות, שנולדו במשקל לידה נמוך מאוד. האפשרות לסגירת PDA לאחר מנת טיפול אחת או שתיים הייתה מטרה משנית.
במחקר השתתפו 64 תינוקות, שנולדו במשקל לידה נמוך מאוד וסבלו מ-PDA פתוח המאושר בבדיקת אקו וממצוקה נשימתית. המטופלים חולקו רנדומאלית לקבל ibuprofen אוראלי (קבוצת O, n=32) או תוך ורידי (קבוצת I, n=32) החל מהיום השלישי לחייהם. לאחר מנת הטיפול הראשונה בשתי הקבוצות, בוצעה הערכה של בדיקת אקו כדי לקבוע את הצורך במנה שנייה או שלישית. החוקרים תיעדו שיעור סגירת ה-PDA, תופעות לוואי, סיבוכים ומהלך קליני של המטופל.
בכל קבוצה, 24 (75%) תינוקות נולדו לאחר שבוע 28 של ההיריון. שיעור סגירת ה-PDA נטה לעלות בקבוצת O (84.3% בהשוואה ל-62.5%). סגירת ה-PDA הושגה לאחר מנת טיפול אחת או שתיים ב-19 (70.3%) מתוך 27 תינוקות בקבוצת O וב-14 (70%) מתוך 20 תינוקות בקבוצת I. שיעור תופעות הלוואי היה גבוה יותר בקבוצת I (31.2% בהשוואה ל-9.3%).
לא נמצאו הבדלים משמעותיים בכל הקשר לסיבוכים בעת השהות בבית החולים. תופעות הלוואי הופחתו משמעותית כשסגירת ה-PDA הושגה לאחר קורס טיפולי לא שלם (23.1% לעומת 76.9%).
לסיכום, בתינוקות, שנולדו במשקל לידה נמוך מאוד, שיעור סגירה מוקדמת של ה-PDA תחת טיפול אוראלי ב- ibuprofen טוב לפחות כמו מתן תוך ורידי של התרופה. סגירת ה-PDA עשויה לקרות תחת קורס טיפולי לא מלא. Ibuprofen אוראלי היה קשור עם פחות תופעות לוואי, אך יש צורך במחקרים גדולים יותר כדי להסיק מסקנות מקיפות ומלאות יותר.
PEDIATRICS (Dec 2008); 122:e1256-e1261
הערות עורך:
במחלקתנו אנו משתמשים מזה מספר שנים באיבופרופן אוראלי ולא תוך ורידי. אחוזי הסגירה הינם כמעט 100%, להערכתנו הטיפול הפומי הינו טוב יותר מהטיפול התוך ורידי, יתכן כי בשל הרמות הגבוהות יותר לאורך זמן לעומת המתן התוך ורידי. במאמר זה נזהרו החוקרים מלציין עליונות של המתן הפומי ובזהירות טענו כי הוא טוב לפחות כמו המתן התוך ורידי.