מאחר וסטנדרט הטיפול הוא ניסיון לסגור PDA (patent ductus arteriosus) בפגים, יש מחסור במידע על התוצאה של מטופלים הנשארים עם PDA פתוח. מטרת המחקר הנוכחי הייתה להשוות תמותת פגים עם וללא PDA פתוח.
המחקר תוכנן כמחקר רטרוספקטיבי. תינוקות, שנולדו בגיל היריון מאוד מוקדם (בשבוע 29 ומטה ובמשקל לידה 1500 גרם ומטה), ששרדו מעבר ל-3 הימים הראשונים לאחר הלידה ושלא עברו סגירה כירורגית של ה-PDA נכללו באנליזה הראשונית.
תמותת תינוקות עם PDA פתוח וסגור הושוותה במהלך האשפוז הראשוני תוך שימוש במבחן X בריבוע. מודל רגרסיית COX ורגרסיה לוגית שימשו להכללת הזמן שעבר עד התמותה ולהערכת האפקט הבלתי תלוי של כל גורם סיכון על התמותה. בנוסף, החוקרים ביצעו 3 אנליזות משניות, שלא כללו מטופלים שמתו במהלך 7 ו-14 הימים הראשונים לאחר הלידה וכללו תינוקות, שעברו סגירה כירורגית של ה-PDA.
PDA, שנשאר פתוח, הוגדר ככישלון סגירה ספונטאנית או תרופתית של ה-PDA במהלך האשפוז הראשוני. מטופלים עם PDA פתוח (n=41) נולדו במשקל לידה נמוך יותר והיו פחות בשלים בהשוואה לאלה עם PDA סגור (n=260). שיעור תמותה לא מתוקנן היה גבוה יותר במטופלים עם PDA פתוח (70.7%) בהשוואה לאלה עם PDA סגור (11.2%). לאחר תקנון לגורמים פרי-נטליים, לרמת הבשלות, לחומרת המחלה ולמחלות נלוות, הסיכון לתמותה בתינוקות עם PDA פתוח היה גבוה פי 8 יותר בהשוואה ל-PDA סגור.
לאחר הוצאת התינוקות שמתו במהלך השבועיים הראשונים או הכללת התינוקות שעברו סגירת כירורגית של ה-PDA, תוצאות המחקר לא השתנו.
לסיכום, כישלון סגירת PDA היה קשור עם עלייה בתמותה בתינוקות שנולדו בגיל היריון מאוד מוקדם.
PEDIATRICS Vol. 123 No. 1 January 2009, pp. e138-e144 –
הערות עורך:
ממחקר זה לא ברור מהו הסיבה ומה המסובב, האם העובדה שהדוקטוס לא נסגר הינה בשל העובדה שהפגים הללו היו חולים יותר ולכן סביר כי התמותה בהם תהיה גדולה יותר. או שמא, חוסר סגירת הדוקטוס היא שגרמה לתחלואה ולתמותה הגבוהה יותר. בכל מקרה מחקר זה מדגים שוב את חשיבות סגירת הדוקטוס בפגים קטנים.