מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך גורמי סיכון ניאונטליים ושיעורי שכיחות איבוד שמיעה קבוע בילדות בקרב תינוקות, שנולדו בגיל היריון מאוד מוקדם.
במחקר הנוכחי השתתפו 1279 תינוקות, שנולדו בשבוע 28 של ההיריון ומטה ובמשקל לידה של מתחת ל-1250 גרם (שיעור תמותה : 42.7%, אחוז התינוקות שאבד אחריהם המעקב : 4.7%). בדיקת סקר לשמיעה ביילוד בוצעה על ידי רופאי אוזניים המתמחים בילדים תוך שימוש בבדיקת click-evoked ABR (click-evoked auditory brainstem response). התינוקות ששרדו עברו בדיקות שמיעה חוזרות ומעקב על ידי צוות רב תחומי.
איבוד שמיעה הוגדר כקל/בינוני (רמת שמיעה : 26–70 dB), קשה/ניכר (רמת שמיעה : 71 עד >90 dB), הופעה מאוחרת (איבוד שמיעה שאובחן לאחר שתועדה בעבר שמיעה נורמאלית) או הדרגתית (עלייה באיבוד של 15 dB ומעלה ברמת השמיעה).
שיעורי איבוד שמיעה קבוע נקבעו בגיל 3. גורמי סיכון הושוו עבור ילדים עם וללא איבוד שמיעה, סיכונים מוצלבים חושבו ויכולת ניבוי נקבעה באמצעות אנליזת אזור מתחת לעקומה.
40 (3.1%) מתוך 1279 התינוקות ששרדו, סבלו בגיל 3 מאיבוד שמיעה קבוע ו-24 (1.9%) סבלו מאיבוד שמיעה קשה/ניכר ללא שינויים במשך הזמן. איבוד שמיעה דו צדדי שהופיע מאוחר קרה ב-4 ילדים (10%) ואיבוד שמיעה הדרגתי הופיע ב-11 ילדים (28%). ילד אחד סבל מנוירופתיה של עצב השמיעה ו-29 (73%) ילדים סבלו מנכויות רבות.
שימוש ממושך בחמצן, ניתוח במערכת העיכול, סגירת PDA (patent ductus arteriosus) ואינדקס סוציו-אקונומי נמוך ניבאו טוב איבוד שמיעה קבוע. שימוש בחמצן היה הפרדיקטור הכי משמעותי של איבוד שמיעה קשה/ניכר.
לסיכום, איבוד שמיעה קבוע נשאר תוצאה בלתי רצויה של פגות קיצונית. שימוש ממושך בחמצן הינו סמן לניבוי איבוד שמיעה קבוע. כדי להפחית את השכיחות של איבוד שמיעה קבוע, יש לבצע אנליזה מפורטת של מאפיינים פתופיזיולוגיים.
PEDIATRICS Vol. 123 No. 5 May 2009, pp. e797-e807
הערות עורך:
ניתן להסתכל על חצי הכוס המלאה ולראות כי רק כ-3% מכלל הפגים שנולדו מתחת לשבוע 28 סבלו מבעיות שמיעה. יתכן ומספר נמוך זה נובע משעורי התמותה הגבוהים, וכי אלה ששרדו הינם הפגים ה"טובים" יותר באופן יחסי.