מטרת המחקר הנוכחי הייתה לקבוע את השכיחות והרקע של קונפליקטים הקשורים להחלטות של סוף חיי היילוד.
החוקרים בדקו תיקים רפואיים של 359 יילודים, שמתו במהלך השנה הראשונה לחייהם ב-10 יחידות טיפול נמרץ של היילוד בהולנד ואיתרו 150 מקרי תמותה, שקדמה להן החלטה לסיים את חייו של היילוד על בסיס פרוגנוזה לא טובה של היילוד. החוקרים ראיינו נאונטולוגים שטיפלו ב-147 מתוך 150 יילודים במטרה להשיג פרטים בנוגע לתהליך קבלת ההחלטות.
ברוב המקרים, רופא העלה את ההחלטות הקשורות לסוף חיי תינוק עם פרוגנוזה לא טובה ועירב בכך את ההורים. קונפליקטים בין ההורים והצוות המטפל קרו ב-18 מתוך 147 מקרים וסבבו בעיקר סביב פרוגנוזה נוירולוגית לא טובה של הילד. קונפליקטים בתוך הצוות המטפל קרו ב-6 מתוך 147 מקרים ונגעו לחוסר וודאות של הפרוגנוזה. במקרה אחד, ההחלטה לסיים את חיי התינוק נדחתה.
הגעה לידי הסכמה הושגה על ידי ביצוע פגישות נוספות, ביצוע בדיקות אבחנתיות נוספות או חוות דעת שנייה. גורמי הקונפליקט העיקריים היו אמונות דתיות, שאוסרות הפסקת טיפול מאריך חיים ותקשורת לא טובה בין ההורים והצוות המטפל.
לסיכום, ההורים היו מעורבים בכל תהליכי קבלת ההחלטות הקשורות לסוף חיי התינוק, כאשר בסופו של דבר, ההורים והצוות המטפל הגיע להסכמה. קונפליקטים בתוך הצוות המטפל קרו ב-4% מהמקרים ובין הצוות המטפל וההורים ב-12% מהמקרים. הקונפליקטים נפטרו על ידי דחיית קבלת ההחלטה עד קבלת הסכמה של כל הצדדים.
PEDIATRICS Vol. 124 No. 1 July 2009, pp. e112-e119
הערות עורך:
נראה שהולנד מובילה את הנושא של ההחלטות לסיים את חייהם של תינוקות עם פרוגנוזה לא טובה (ראה גם פרוטוקול כרוניגן). נראה כי כאשר אין הסכמה בין הצוות או כאשר אין הסכמה בין הצוות להורים אזי דוחים את ההחלטה, או במילים אחרות, בוחרים בחיים. למותר לציין, כי בישראל אין תוקף חוקי להחלטות כאלה בינתייים.