במסגרת מחקר חדש בחנו החוקרים את דפוסי הטיפול הטרום-לידתי בסטרואידים, תסמונת RDS (Respiratory Distress Syndrome) והתמותה הנלווית, במטרה להעריך את החפיפה בין הידע והשימוש הקליני בטיפול זה.
החוקרים התבססו על נתונים אודות כל לידות החי בארה"ב (בין השנים 1989-1991, 1995-1997 ו-2002-2004) ובנובה-סקוטיה, קנדה (בין השנים 1988-2007). הם העריכו את מגמות התמותה של יילודים, בעקבות תסמונת RDS, לפי גיל ההיריון, בארה"ב, ואת מגמות הטיפול בסטרואידים ושיעורי התחלואה (RDS ((Respiratory Distress Syndrome ו-IVH (Intraventricular Hemorrhage)) בנובה סקוטיה.
בארה"ב, תועדה ירידה של 48% בשיעורי התמותה של יילודים על-רקע RDS (95% CI = 46%-50%), מ-1989-1991 ל-1995-1997 ולאחר מכן תועדה ירידה נוספת של 18% )95% CI = 15%-22%) עד 2002-2004. הירידה האחרונה בשיעורי התמותה תועדה ביילודים שנולדו לאחר 28-32 שבועות היריון, אך לא ביילודים שנולדו לאחר 33-36 שבועות היריון. שיעור הטיפול בסטרואידים לאחר 28-32 שבועות היריון היה גבוה בנובה סקוטיה, ועלה מ-30.7% בין השנים 1989-1989 ל-50.0% בין השנים 1996-1997 ול-52.9% בין השנים 2006-2007. עם זאת, שיעור הטיפולים בסטרואידים בין 33-36 שבועות היריון היו נמוכים משמעותית (6.7%, 17.0% ו-15.7%, לאחר 34 שבועות היריון, בשלוש התקופות). מהתוצאות עולה כי שימוש מוגבר בסטרואידים בין השבועות 33-34 לווה בירידה ניכרת ב-RDS.
החוקרים סבורים כי מתן מענה לסוגיות שנותרו פתוחות בכל הנוגע למתן סטרואידים לאחר 33-34 שבועות היריון, צפוי להביא לירידה בשיעורי התחלואה והתמותה של יילודים.
Pediatrics 124: e835-e843
הערת מערכת – מאת ד"ר ברנרד ברזילי, עורך נאונטולוגיה:
מאמר נוסף המוצא יתרונות במתן סטרואידים טרום הלידה. חבל שאין התייחסות להריונות מרובי עוברים. גם לפי מסד הנתונים הישראלי לסטרואידים יש השפעה מיטיבה על הפרוגנוזה בילודים VLBW, בעיקר בהריונות יחידניים.