מתוצאות מחקר חדש שפורסם ב-Pediatrics עולה כי טיפול בפרכוסים קליניים ותת-קליניים מלווה בקיצור משך הפרכוסים. כמו כן, החוקרים זיהו קשר בין חומרת הנזק המוחי שתועד בהדמיה בתהודה מגנטית ובין משך הפרכוסים.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון כמה פרכוסים תת-קליניים ביילודים שנולדו במועד עם אנצפלופתיה היפוקסית-איסכמית (HIE) אינם מאובחנים ללא בדיקת aEEG (Amplitude-integrated Electroencephalopathy) ובאם טיפול מיידי בפרכוסים קליניים ותת-קליניים מביא לירידה במשך הפרכוסים ומצמצם את הנזק המוחי, כפי שנקבע לפי בדיקות MRI.
במחקר הרב-מרכזי, אקראי-מבוקר, ביילודים שנולדו במועד עם אנצפלופתיה איסכמית-היפוקסית בדרגה בינונית-עד-חמורה ופרכוסים תת-קליניים, חולקו באקראי לטיפול בפרכוסים קליניים ותת-קליניים (קבוצה א') או לטיפול בפרכוסים קליניים בלבד (קבוצה ב'). כל הרישומים נסקרו בהתאם למשך דפוסי הפרכוסים והשימוש בתרופות אנטי-אפילפטיות. סריקות MRI דורגו להערכת חומרת הנזק המוחי.
19 יילודים בקבוצה א' ו-14 יילודים בקבוצה ב' היו זמינים להשוואה. חציון משך דפוסי הפרכוסים בקבוצה א' עמד על 196 דקות, בהשוואה ל-503 דקות בקבוצה ב' (הבדל שאינו מובהק סטטיסטית). לא תועדו הבדלים מובהקים במספר התרופות האנטי-אפילפטיות. חמישה יילודים בקבוצה' טופלו בתרופות אנטי-אפילפטיות כאשר לא הייתה עדות לפרכוסים בבדיקת aEEG. שישה מבין 19 יילודים בקבוצה א' ו-7 מבין 14 יילודים בקבוצה ב' מתו במהלך התקופה הנאונטלית. החוקרים זיהו קורלציה משמעותית בין משך דפוסי הפרכוסים ובין חומרת הנזק המוחי בקבוצה ב', וכן בקבוצה כולה.
לסיכום, בקבוצה הנוכחית של יילודים עם אנצפלופתיה היפוקסית-איסכמית ופרכוסים, תועדה מגמה של ירידה במשך הפרכוסים כאשר ניתן טיפול לפרכוסים קליניים ותת-קליניים. החוקרים זיהו קשר בין חומרת הנזק המוחי שתועדה בבדיקת MRI ובין דפוסי פרכוסים ממושכים יותר.
PEDIATRICS Vol. 125 No. 2 February 2010, pp. e358-e366
הערות עורך:
יתכן וזהו הבסיס לטיפול המניעתי בפנוברביטל ביילודים לאחר ארוע של HIE. במידה ואיננו מטפלים בטיפול נוגד פרכוסים באופן מניעתי ביילודים אלו, אולי יש צורך בביצוע בדיקת EEG ע"מ לזהות את הפרכוסים הללו ולטפל בהתאם.