מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
מחקר חדש שפורסם ב- Proceedings of the National Academy of Sciencesהראה כי שינה עם אור דולק עלולה לשבש את רמות האינסולין וכתוצאה מכך לפגוע בתגובה לגלוקוז.
"הממצא החשוב ביותר" הוא שבהשוואה ללילה אחד בסביבת אור עמום, "לילה אחד של חשיפה לרמה מתונה של אור בחדר בזמן שינה בעיניים עצומות הגבירה את קצב הלב והפעילות הסימפתטית במהלך כל תקופת השינה", אמרה החוקרת הראשית. בבוקר שלאחר לילה עם אור מתון בחדר, נדרשה כמות גבוהה יותר של הפרשת אינסולין כדי לנרמל את רמות הגלוקוז בעקבות בליעת בולוס של גלוקוז בבדיקת סבילות לגלוקוז דרך הפה, כלומר תנגודת גבוהה יותר לאינסולין. רמות המלטונין היו דומות בשני תנאי האור, הוסיפה, "מה שמרמז כי השפעת האור במהלך השינה על מדדים קרדיו-מטבוליים אלו נובעת יותר מהפעלה של מערכת העצבים הסימפתטית ופחות משינויים בשינה או דיכוי מלטונין באור". החוקרים מסכמים - "תשומת לב להימנעות מחשיפה לאור בלילה במהלך השינה עשויה להועיל לבריאות הקרדיו-מטבולית".
ההשפעה של לילה בודד של חשיפה מתונה לאור בחדר לאורך כל השינה טרם נחקרה במלואה. החוקרים חילקו באקראי 20 מבוגרים צעירים בריאים בני 18 עד 40 שהלכו לישון בין 21:00 ל-01:00 וישנו 6.5 עד 8.5 שעות, למשך שני לילות במעבדת שינה בשתי קבוצות. עשרה משתתפים (8 נשים, 2 גברים) ישנו באור עמום בלילה 1 ובמצב אור בינוני בלילה 2. שאר 10 המשתתפים (6 נשים, 4 גברים) ישנו 2 לילות בתנאי אור עמום. מצב האור המתון כלל ארבע נורות ליבון עיליות בהספק של 60 וואט (סה"כ 100 לוקס), עד ש-"בהיר מספיק כדי לראות, אבל לא כדי לקרוא בנוחות", הסביר החוקר. מצב האור העמום היה פחות מ-3 לוקס, שהוא עמום יותר ממנורת לילה. כשהמשתתפים היו ערים, תאורת החדר הייתה 240 לוקס.
במהלך השהות במעבדה הורשו המשתתפים לישון 8 שעות, במהלכן בוצעה פוליסומנוגרפיה. הם קיבלו ארוחות סטנדרטיות 2.5, 5 ו-11 שעות לאחר היקיצה והיו להם 30 דקות לאכול אותן. חטיפים או קפאין היו אסורים. המשתתפים קיבלו הוראה להישאר בישיבה או לעמוד בחדרם, אך לא להתאמן, כאשר הם לא ישנים. דגימות דם לקביעת רמות המלטונין נאספו מדי שעה במהלך ערות ושינה.
לכתבה ב-Medscape