http://www.camoni.co.il
כשנתנו לעכברים שמנים הזדמנות להיות בחברה מעניינת ועם סיכוי גבוה לתקשורת חברתית, חלק מתאי השומן הלבן (מאגר) שלהם נהיו תאי שומן חום (שריפת אנרגיה).
כך "בזבזו" העכברים יותר קלוריות ורזו גם כשאכלו יותר.
זה נדבך נוסף המראה כי רקמת השומן מגיבה חזק לשינויים סביבתיים ויכול לתרום להבנת מגפת ההשמנה בזמננו.
ידענו שפעילות פיסית משפרת את סיכויי ההרזיה אבל כאן הראו החוקרים מאוהיו שגם לפעילות החברתית תפקיד מרכזי במהלך המטבולי שקובע את מידת ההשמנה.
יתרה מזאת, מה שהפליא את החוקרים היה שהחברתיות הובילה אצל העכברים הרזיה טובה יותר משימוש בגלגילות.
אחרי 4 שבועות של הפעילות החברתית המועשרת הופחת השומן הבטני של העכברים (20 עכברים בסביבה מועשרת או רגילה) בכ- 50%.
העכברים הרגילים בתנאי מעבדה חיים עם מעט תנועה ומעט שותפים ועם שפע של מזון ומים ואין להם הרבה מה לעשות עם עצמם.
הסביבה המעושרת הכילה מרווח מחיה גדול שחיו בו 15-20 עכברים יחד והיו בו גם מיגוון משחקים, גלגילות ומבוכים.
העכברים שנאלצו לתקשר עם חבריהם בהתמודדות עם מרחבי המגורים נהנו מבריאות טובה יותר וכבר הראו בעבר שמגורים מועשרים מפחיתים אצל העכברים סיכוי להתפתחות סרטן.
עוד נמצא שבסביבה המועשרת יש לעכברים שיפור בפעילות המח, נמצאו יותר נוירונים במח וכושר לימוד וזכרון טובים יותר. המרכיב המוביל במח הוא כפי הנראה ייצור מוגבר של הסמן הנוירוטרופי – BDNF .
ההרזיה שליוותה את התהליך היא תוצאה של הגברת רקמת השומן החום על חשבון השומן הלבן.
כידוע, רקמת השומן הלבן מיועדת למאגר שומן ואילו רקמת השומן החום מיועדת לשימוש בשומן וניצול האנרגיה שבו למיגוון תהליכים מטבוליים תוך כדי שחרור חום.
זאת הסיבה שבתנאי קור נוטה הגוף לשמור יותר על רקמת השומן החום הנוטה להעלם עם הצמיחה.
במחקר עכשו נראה שתקשורת חברתית יכולה לתרום להעצמת רקמת השומן החום בצורה הרבה יותר בולטת.
אם עקרונית אנחנו מתנהגים כמו העכברים, מחקר כזה יכול להסביר את הקשר בין בדידות וחולי.
Cell Metabolism, 2011, 14(3), 324-328
http://camoni.xnet.co.il/index.php?idr=400&idr=402&pid=10832