מאת עפרה מהודר
מכבי טבעי
אספרטיים הוא ממתיק מלאכותי המורכב מפנילאלנין, חומצה אספרטית ומתאנול המשווק תחת השם המסחרי Nutrasweet. ליחידת משקל, האספרטיים מתוק פי 180 מסוכר. למרות שהוא מכיל, כמו סוכר רגיל, ארבע קילו-קלוריות לגרם, תרומתו לערך הקלורי של המזון מזערית משום שיש צורך בכמות קטנה הרבה יותר על מנת להגיע לאותה רמת מתיקות. הוא אינו משאיר טעם לוואי לאחר השימוש, ובסביבה יבשה בטמפרטורה עד 0 40 הוא ניתן לשימוש מעל לשנה. באפייה, בבישול ובסביבה חומצית הוא מאבד את מתיקותו. הוא מתפרק למרכיביו ויכול להיות רעיל. האספרטיים הינו תוצר כימי סינטטי הנמצא בשימושם של מליוני אנשים בכל רחבי העולם Yost, 1989) ; van der Janssen & van der Heijden, 1988).
מהגילוי עד השימוש
בדצמבר 1965 גילה ג'יימס סלקטר ממעבדת סירל את האספרטיים כשחיפש תרופות חדשות נגד כיב קיבה. ב - 1974 אושר האספרטיים להמתקת מזון יבש. ב- 1975 - הוחלט להפסיק לשווקו מחשש לפגיעה במערכת העצבים המרכזית, פגיעה אנדוקרינית ואפשרות לגרימה לפיגור וגידולים מוחיים. ב- 1981, לאחר מחקרים רבים, בעיקר על עכברים, אישר ה- F.D.A. את שיווק האספרטיים כממתיק לדגני בוקר, לאבקה למשקאות, לג'לטין, לפודינג, לגומי לעיסה ולקצפת. ב- 1983 ניתן האישור לשימוש באספרטיים למשקאות מוגזים.
ניסויים בבעלי חיים
מרבית הניסויים נערכו על עכברים. כמות האספרטיים היתה, בממוצע, 1,000 מ"ג לק"ג גוף. העכברים הראו שינויים בהתנהגות ואצל חלקם הופיעו גידולי מוח. נמצא כי האספרטיים מעלה את כמות הטירוזין והפנילין בדם ובמוח, ומוריד את כמות הטריפטופן במוח. חסימה של סינתיזת הטריפטופן והסרוטונין גורמת לשינויים בהתנהגות (Yogokoshi et al., 1984).
רעילות בבני אדם
עפ"י ה- F.D.A. מותר לצרוך עד 50 מ"ג אספרטיים לק"ג משקל גוף. לאדם במשקל 60 ק"ג, זהו מינון השווה ערך ל- 18 פחיות משקה מוגז עם הממתיק אספרטיים. כמות זו נחשבת בטוחה לשימוש לטווח ארוך (כמות זו גדולה בהרבה מהשימוש הממוצע היומי לאדם). החומצה האספרטית והמתאנול המרכיבים את החומר בטוחים לשימוש מלבד במינונים גבוהים ביותר. גם פנילאלנין אינו רעיל עבור אנשים בריאים, אולם הוא מזיק למערכת העצבים של חולי פנילקטונוריה, ולכן קיים חוק המחייב את היצרנים לציין על תוויות המוצרים כי הם מכילים אותו. בעתיד, יש כוונה לחייב את היצרנים לציין את כמות פנילאלנין הקיימת במוצר על מנת להקל את החישוב לצרכנים שהם חולי פנילקטונוריה (Yost, 1989; Janssen & van der Heijden, 1988).
אספרטיים והריון
מחקרים הוכיחו כי חומצה אספרטית אינה חודרת לשליה ולכן אינה רעילה לא לעובר ולא לאם. המתאנול נמצא בכמות קטנה בתוך הנוזל השלייתי ולכן גם הוא אינו רעיל. פנילאלנין אינו חודר לשליה ולכן אינו רעיל גם אם העובר חולה פנילקטונוריה הטרוזיגוטי. במקרה של עובר הומוזיגוטי על האישה לחשב את כמות הפנילאלנין היומית אותו היא צורכת.
אספרטיים וסוכרת
במחקרים נמצא כי שימוש באספרטיים אינו גורם לשינוי ברמת הגלוקוז, הכולסטרול והטריגליצרידים בדם ולכן מותר לחולי סוכרת להשתמש באספרטיים, בין אם הם תלויים בהזרקת אינסולין ובין אם לאו.
תופעות לוואי של אספרטיים בבני אדם
ב - 1984 ה- F.D.A. קיבל כ- 3,000 תלונות על תופעות לוואי שהופיעו כתוצאה מצריכה של מוצרים המכילים אספרטיים. התלונות חולקו ל- 5 קבוצות:
1. נוירולוגי התנהגותי 67%
2. מערכת עיכול 24%
3. אלרגיה 15%
4. בעיות וסת 6%
5. אחר 9%
הסימפטומים הנוירולוגיים- התנהגותיים כללו:
1. כאב ראש 22%
2. שינוי במצבי רוח,
רגישות יתר ודכאון 21%
3. תשישות 10%
4. נדודי שינה 11%
5. עייפות 10%
6. התכווצויות 3%
בבדיקת התלונות הוסקו המסקנות הבאות: (1)לא ניתן לקשור בין התלונות לשמוש באספרטיים; (2) ייתכן שקיימים אנשים הרגישים לאספרטיים, ורצוי לערוך ניסויים קלינים כדי לאמת זאת (Garriga & Metcalfe, 1988).
ניסויים קלינים בבני אדם
בכמויות אספרטיים עצומות של 1,000 מ"ג לק"ג גוף, לא נמצאו סימפטומים המעידים על שינוי או פגיעה התנהגותית או קוגניטיבית. נמצא כי המנגנונים והתגובות של בני אדם לחומרי פירוק של אספרטיים הם שונים מאלה של בעלי חיים. לכן, הסימפטומים שהופיעו אצל עכברים, לא הופיעו אצל בני אדם באותן כמויות של אספרטיים. האספרטיים אינו מהווה גורם טוקסי למוח אצל מבוגרים, תינוקות, תינוקות יונקים או עוברים. אולם קיימים אנשים רגישים לאספרטיים ומומלץ שאנשים אלה ימנעו משימוש באספרטיים (Janssen & van der Heijden, 1988).
קיימים הסברים ביולוגיים לגבי פגיעות אפשריות במוח או בתפקוד האנדוקריני ע"י מתאנול או פנילאלנין. תופעות אלה יתקיימו רק כאשר תהא כמות עצומה של החומרים. בתצרוכת הממוצעת היומית של האדם של אספרטיים ואף בתצרוכת חריגה של אספרטיים, חומרים אלה אינם מגיעים לרמות בהן הם יכולים להיות רעילים לגוף ולגרום לפגיעה. לכן, אין לראות סכנה בשימוש באספרטיים כתוסף מזון.
מקורות
Garriga MM, Berkebile C, Metcalfe DD (1991). A combined single-blind, double-blind, placebo-controlled study to determine the reproducibilty of hypersensitivity reactions to aspartame. J Allergy Clin Immunol 87: 821-7.
Garriga MM, Metcalfe DD (1988). Aspartame intolerance. Annals of Allergy 61: 62-69.
Janssen PJCM, van der Heijden CA (1988). Aspartame: review of recent experimental and observational data. Toxicol 50: 1-26.
Koehler SM, Glaros A (1988). The effect of aspartame on migraine headache. Headache 28: 10-13.
Lapierre K, Greenblatt DJ, Goddard JE, Harmatz JS, Shader RI (1990). The neuropsychiatric effects of aspartame in normal volunteers. J clin Pharmaco 30: 454-460.
Leon AS, Hunninghake DB, Bell C, Rassin D, Tephly TR (1989). Safety of long-term large doses of aspartame. Arch Intern Med 149: 2318-24.
Van Den Eeden S.K., Koepsell TD, Longstreth WT, van Bell G, Daling JR, McKnight B (1994). Aspartame ingestion and headaches: A randomized crossover trial. Neurology 1994;44:1787-1793.
Walton RG, Hudak R, Green-Waite RJ (1993). Adverse reactions to aspartame: double-blind challenge in patients from a vulnerable population. Biol Psychiatry 34: 13-17.
Yokogoshi H, Roberts CH, Caballero B, Wurtman R (1984). Effects of aspartame and glucose administration on brain and plasma levels of large neutral amino acids and brain 5-hydroxyindoles. Am J Clin Nutr 40: 1-7.
Yost DA. Clinical safety of Aspartame. American Family Physician 39: 201-6.