מאמרי מערכת

הסידן האמורפי - מרפא לכל חולי. האם אכן כך? / מאמר אורח מאת פרופ' צופיה איש-שלום

09/07/2019

פרופ' צופיה איש-שלום, מומחית לרפואה פנימית, אנדוקירינולוגיה וסוכרת, סיו"ר העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס ומחלות עצם.

מזה מספר שנים מתבצע שיווק יעיל של הסידן האמורפי היקר לציבור הרחב, שרוכש תכשיר זה בעידוד נטורופטים, רוקחים, ואפילו רופאים, שמושפעים מפרסומים על יעילותו. התכשיר נלקח לטיפול באוסטיאופורוזיס, לטיפול בסרטן, לאיחוי שברים, לאיזון רמת הסידן והזרחן בדם בחולים עם PRIMARY HYPOPARATHYROIDISM.

אז מה אנחנו יודעים על הסידן האמורפי?

סידן אמורפי הנו סידן קרבונט, כלומר תכשיר שהרכבו הכימי זהה לתכשיר שמשווק בזול על ידי כל קופות החולים, כתוסף סידן, לאנשים שצריכת הסידן שלהם מתזונה אינה מגיעה לקצובה היומית המומלצת, בעיקר חולי אוסטיאופורוזיס. הוא שונה ממנו בכך שמבנהו אינו גבישי, כלומר סידור מולקולות של סידן קרבונט במרחב שונה, אי לכך מסיסותו יעילה יותר ומתרחשת ברמת חומציות נמוכה יותר.  

המחקר היחיד שבוצע  עם תכשיר זה בבני אדם ופורסם הנו מחקר ב- 13 נשים פוסטמנופאוזליות בריאות, שבעשר מתוכן הספיגה היחסית של הסידן האמורפי במעי  הייתה יעילה מזו של סידן קרבונט גבישי.

מה זה אומר? שניתן לצרוך מינון נמוך יותר של סידן אמורפי דרך הפה כדי לספק את ההשלמה לקצובה היומית שלא התקבלה מתזונה. הסידן האמורפי משווק בכדורים של 200 מ"ג לכדור, ואילו סידן קרבונט מספק בד"כ ב- 600 מ"ג סידן בכדור, גם אם נניח שהספיגה של הסידן האמורפי היא של 100% מהכדור הנבלע, מדובר ב- 200 מ"ג בלבד.

האם מומלץ לספוג כמות גדולה  של סידן במעי? אין כל הוכחה שפורסמה בספרות הרפואית, שצריכת  מספר כדורים ביום של הסידן האמורפי מועילה לטיפול באוסטיאופורוזיס, סרטן, איחוי שברים ועוד.  ראיתי מספר חולים שפתחו היפרקלציאוריה תוך העמסות של מספר כדורי סידן אמורפי לאורך היממה, ללא כל תועלת בריאותית נוספת, תוך הגברת סיכון להופעת אבנים בדרכי השתן ופגיעה בתפקוד כלייתי.

האם הסידן האמורפי יעיל בטיפול באוסטיאופורוזיס בבני אדם? הדבר מעולם לא נבדק. כידוע אוסטיאופורוזיס היא מחלה שמתאפיינת בשברים לאחר חבלה מינימלית או ללא חבלה כלל. תרופות שרשומות לטיפול באוסטיאופורוזיס עברו תהליך ארוך להוכחת יעילותן במניעת שברים באוכלוסיית חולי אוסטיאופורוזיס. מדובר במחקרים ממושכים, כ- 3 שנים לפחות, מבוקרי אינבו, בהם הוכחה הפחתה משמעותית בהיארעות שברים במטופלים לעומת קבוצת ביקורת. כשלב מקדים למחקרים אלה בד"כ מתבצעות עבודות לבדיקת השפעת התכשיר על צפיפות עצם, על מדדי שחלוף עצם בקבוצת טיפול לעומת קבוצת ביקורת.

הסידן מכל סוג שהוא לא הוכח עד כה כמפחית באופן משמעותי היארעות שברים אוסטיאופורוטיים. טיפול בסידן בשילוב עם ויטמין D תועד בעבודות התערבותיות ותצפיתיות כמפחית סיכון שברים אוסטיאופורוטיים ב- 10 - 15%. אין כל עבודה בבני אדם עם סידן אמורפי. כנ"ל אין כל הוכחה ליעילותו בריפוי שברים בבני אדם.

השמיים כבר אינם הגבול: הדבר המטעה ביותר בעיני זה הפרסום האחרון של חברת אמורפיקל, מפי בעליה, ולא על ידי חוקר בתחום,  לגבי השפעת הסידן האמורפי על התמיינות האוסטיאובלסטים בתרבית תאים בחלל. עבודה זו, שנעשתה על ידי תלמידת תיכון, לפי דיווח החברה,  שכנראה לא קבלה הדרכה על ידי חוקר מנוסה בתחום לגבי אופן בצוע עבודות מסוג זה, נעשתה ללא קבוצת ביקורת במקביל. כלומר ללא מלח סידן אחר שניתן בתנאים דומים בתרבית. החברה פרסמה את ממצאי העבודה, כטיפול למניעת אבוד עצם בטייסי חלל. חשוב לציין שהתמיינות תאים בתרבית שונה לחלוטין מהתמיינות תאים בגוף השלם. לדוגמא גלוקוקרטיקואיד כגון דקסמטזון מאיץ התמיינות אוסטיאובלסטים בתרבית, אך טיפול בדקסמטזון באדם השלם גורם נזק לעצם.

בשורה התחתונה, מדובר בעוד תוסף סידן, שעשוי לסייע להשלמת הקצובה היומית המומלצת של סידן בתזונה. בגלל מחירו הגבוה והיעדר כל יתרון בריאותי מוכח מעבר לאספקת יוני סידן, בבני אדם,  אפשר להציע אותו למטופלים שמתקשים לצרוך תכשירים זולים יותר, שזמינים בכל בקופות החולים ובבתי מרקחת, בהתאם לנדרש להשלמת הקצובה היומית, אך הוא אינו מהווה תוסף/תרופה בעל יעילות מוכחת למצבי חולי כל שהם בבני אדם, אי לכך לא מומלץ לצרוך אותו מעבר לכך.  

1.DJ Rickard et. al. Induction of Rapid Osteoblast Differentiation in Rat Bone Marrow Stromal Cell Cultures by Dexamethasone and BMP-2. Developmental Biology, 1994, 161, 218-228

2. Brauer A, Pohlemann T, Metzger W. Osteogenic differentiation of immature osteoblasts: Interplay of cell culture media and supplements. Biotech Histochem. 2016;91(3):161-9 .

 

למאמר זה התפרסם באתר מאמר תגובה מאת ד"ר יגאל בלום, סגן נשיא למחקר ופיתוח של חברת אמורפיקל   

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2024 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני