להקלה על מצבי כאב בדרגה קלה עד בינונית, דוגמת כאבי ראש, פיברומיאלגיה וכאב גב תחתון כרוני, הסיכון למינון-יתר, התמכרות, או תופעות לוואי חמורות על-רקע טיפול ארוך-טווח באופיואידים צפוי לעלות על התועלת, כך טוענים מומחים מטעם ה-AAN (American Academy of Neurology) בנייר עמדה חדש.
במצבים דוגמת דלקת מפרקים שגרונית, אנמיה חרמישת וכאב נוירופתי, הסיכונים ארוכי הטווח של אופיואידים אינם ידועים. באשר למצבי הכאב הכרוני החמורים ביותר, עדיין לא ידוע מהו מאזן סיכון-תועלת, אך על רופאים לפחות לנסות לטפל במינון הנמוך ביותר, ולשקול טיפול לסירוגין באופיואידים.
בטיפול בחולים עם כאב כרוני שאינו על-רקע ממאירות, הממשיכים בנטילת אופיואידים, רופאים יכולים להיעזר בהנחיות בנוגע למינון, כלים לבדיקות סקירה להערכת הסיכונים והמלצות כיצד לעקוב אחר החולים לזיהוי סימנים מוקדמים לאירועים חריגים ושימוש לרעה.
נייר העמדה פורסם בעקבות עליה דרמטית ומהירה בשיעורי התמותה על-רקע טיפול באופיואידים בעשור האחרון. מעבר לשיעורי התמותה, ישנה גם סוגיית תלות גופנית והתמכרות בקרב מטופלים באופיואידים ואעפ"י שהיקף הבעיה אינו ידוע, סביר להניח כי שיעור החולים הסובלים מהפרעה זו עולה על השיעורים עליהם דווח בעבר.
מנהל המזון והתרופות האמריקאי החל ביישום תכנית REMS (Risk Evaluation and Mitigation Strategies) לטיפול באופיואידים בשחרור-ממושך וארוכי-טווח. דרושים מחקרים נוספים להערכת התועלת והנזקים ארוכי הטווח של אופיואידים לטיפול בכאב כרוני שאינו על-רקע ממאירות. למרות שיש עדויות להקלה משמעותית בכאב בטווח הקצר, אין עדויות משמעותיות התומכות בטיפול אחזקה להקלה על כאבים או שיפור התפקוד הגופני לאורך תקופת זמן ארוכות.
רופאים המטפלים בחולים המטופלים באופיואידים בשל כאב כרוני שאינו על-רקע ממאירות, יכולים לנקוט במספר צעדים להבטחת הבטיחות והשימוש היעיל בתרופות אלו. דוגמאות כוללות טיוטת הסכם טיפול עם המטופלים (הכוללת נושאים דוגמת בדיקות סקירה אקראיות); הערכת שימוש לרעה באלכוהול וסמים אסורים לשימוש או עישון כבד; בדיקות סקירה לדיכאון; בדיקות שתן אקראיות לנוכחות סמים בשתן; הימנעות מטיפול נללוה בתרופות סדטיביות-היפנוטיות או בנזודיאזפינים; מעקב אחר כאב ותפקוד בכל ביקור רפואי; מעקב אחר מינון מקביל של מורפין באמצעו מחשבון מינונים ופניה לעזרה כאשר המינון מגיע ל-80-120 מ"ג ללא שיפור ניכר בכאב ובתפקוד.
Neurology. 2014;83:1277-1284
לידיעה במדסקייפ