כאב כרוני בעקב יכול להיגרם מסיבות שונות, לא כולן ברורות. ברקע יתכנו מחלות מפרקים, מצבים נוירולוגיים, חבלתיים ומחלות סיסטמיות, אך האטיולוגיה השכיחה ביותר היא גורם מכאני. רבים טוענים כי Plantar Fascitis (דלקת של הפסיה הפלנטרית) היא אחת הסיבות השכיחות לכאב בעקב, אך מושג זה מעט מבלבל, שכן בדרך כלל אין מרכיב דלקתי פעיל. השינוי העיקרי בפסיה הפלנטרית הוא קרעים מיקרוסקופיים, ניוון של סיבי קולגן בגידים ועיבוי של הפסיה. לפיכך המושג הנכון יותר יהי Plantar Fasciopathy (PF).
מטרת המאמר הייתה להעריך מהם גורמי הסיכון להתפתחות PF על סמך סקירת ספרות מורחבת.
אבחנה: אין מבחן אחד או ממצא מיוחד המאבחן PF. הדמייה בעל קול יכולה לאושש את האבחנה הקלינית. המראה האופייני בעל קול הוא הדיות מופחתת, עיבוי של הפסיה ואובדן האוריינטציה הרגילה של סיבי הגיד.
הגדרות: מקובל להגדיר PF על פי מיקום הפתולוגיה: פרוקסימלי (באינסרציה לעקב) דיסטלי או מעורב. הגדרה זו ניתנת לגיבוי על סמך ממצאי בדיקת על קול. יש להדגיש כי המצבים העקשניים יותר הם אלו הדיסטליים.
סימני המחלה: מאפיין עיקרי, הוא התחלת כאב פלנטרי בעקב, בעיקר לאחר קימה משינה או בצעדים הראשונים לאחר מנוחה יחסית. לאחר מספר צעדים הכאב נרגע, אך הוא מתחדש עם המשך המאמץ. הכאב עלול להחמיר לקראת סוף היום ובפעילות מוגברת של נשיאת משקל. חלק מהמטופלים מדווח על כאב במתיחת הבוהן הגדולה. בכשליש מהמקרים המחלה דו צדדית.
המחלה לרוב חולפת מעצמה, אך עלולה לגרום לכאב עז ומגביל פעילות, עד כדי פגיעה משמעותית באיכות החיים של המטופל.
שכיחות: המחלה מופיעה בכ 3.6%-7% מכלל האוכלוסייה. נפוצה בעיקר בקרב הגילאים 40-60 שנה, אך תיתכן גם בספורטאים צעירים, בחיילים ובקשישים. משך הסימפטומים ארוך יותר בבעלי משקל יתר, כאשר המעורבות דו צדדית וככל שהטיפול מתחיל מאוחר יותר.
דיון: עדיין לא ברור לחלוטין מהי הסיבה להתפתחות PF. מעורבים כנראה מספר גורמים להיווצרות PF וגורמי הסיכון אף הם רבים. מוסכם כי ככל הנראה הסיבה השכיחה היא עומס יתר בשל נשיאת משקל ממושכת, השמנה וצורה לקויה של הליכה או ריצה. הגבלה בדורסיפלקציה של הקרסול, קיצור שרירי גסטרוסולאוס והמסטרינגס, ועמידה על משטחים קשים הוזכרו אף הם כגורמי סיכון. עדיין לא ברור האם הימצאות דורבן בעקב היא ממצא מקרי או מהווה חלק מהפתולוגיה.
הקשר בין PF לגיל מבוגר יחסית, נתמך בממצאים ההיסטולוגיים של שינויים ניווניים בפסיה, הנגרמים כנראה בשל מיקרוטראומה חוזרת, הנובעת מתקופות ממושכות של נשיאת משקל. הטראומה החוזרת אינה מאפשרת תהליך ריפוי תקין של הפסיה, ולכן נגרם ניוון של סיבי הקולגן ובצקת סביב הפסיה. שינויים אלו מביאים לעיבוי יחסי של כרית העקב וירידה באלסטיות שלה, ממצאים אופייניים למטופלים הלוקים ב PF. בגיל מבוגר יורדת גם האלסטיות של הפסיה הפלנטרית, ולכן יכולתה לספוג זעזועים פחותה, וזו סיבה נוספת לכאב ב PF.
הסיבה עליה יש קונסנזוס נרחב להתפתחות PF, היא עומס ביומכאני גבוה בנקודת החיבור של הפסיה הפלנטרית לעקב. עומס זה יכול להיות תוצאה של משקל יתר, פעילות גופנית או ליקויים ביומכאניים שונים (למשל פרונציה של כף הרגל, או PES CAVUS קשיח).
סיבות נוספות הנזכרות בספרות כוללות דלקת של הגיד המכופף הקצר של אצבעות כף הרגל, כליאת עצב באזור עצם העקב, יכולה לגרום לכאב מקומי. במקרים אלו שינויים בתחושה או הקרנת הכאב דיסטלית יותר, מכוונת לסיבה נוירולוגית.
הנעלה לקויה ועליה פתאומית באינטנסיביות של עיסוק בספורט הוזכרו גם הם כסיבות אפשריות ל PF.
בספורטאים מניחים כי PF מהווה פציעת עומס יתר, הנגרמת מאימונים לקויים, משטחי אימון קשים, מנח כף הרגל, פעילות לקויה של שרירים או גמישות ירודה. בריצה העומס על העקב, במגע הראשון של העקב במשטח (Heel strike), יכול להגיע לכפליים משקל הגוף. נעליים קשיחות עלולות להחמיר את הבעיה בספורטאים.
עומס היתר גורם לקרעים מיקרוסקופיים בפסיה, בצקת מקומית ועלייה בעובי כרית העקב. שינויים אלו ניתנים לאבחון בבדיקת על קול או MRI.
מסקנה: PF היא סיבה שכיחה לכאב בחלק הפלנטרי של העקב. הסיבה ככל הנראה מולטיפקטוריאלית.
Beeson P. Plantar fasciopathy: Revisiting the risk factors. Foot and Ankle surgery 20 (2-14) 160-165
הערות העורך: כאשר סיבת מחלה או מצב פתולוגי, שכיחים ככל שיהיו, אינם ידועים, גם הטיפול בדרך כלל אמפירי ואינו עוזר בכל המקרים. PF היא בעיה שכיחה למדי, הפוגעת כמעט בכל שדרות הגיל ובאנשים פעילים, דרכי הטיפול כוללות אמצעים שמרניים כמנוחה, שינוי הנעלה ומדרסים, טיפול שיקומי הכולל מתיחות, חימום/קירור ועוד. אמצעים פולשניים יותר כגלי הלם ואף ניתוחים מומלצים בחלק מהמקרים העקשניים.
אילו ידועה הייתה סיבת המחלה, ניתן היה לנקוט באמצעים על מנת למנוע הופעתה, וכאשר היא מופיעה לטפל בהתאם. סקירת הספרות הנ"ל מתארת מספר גורמי סיכון אשר אמצעים פשוטים יחסית עשויים לעזור במניעת המחלה או לסייע בהחלמה. בספורטאים המבצעים פעילות הכרוכה בריצה או קפיצה, חשובים משטחי אימון רכים יחסית ונעל שאינה קשיחה. אין לעלות באופן פתאומי באינטנסיביות של הפעילות ובמקרה של מבנה לקוי של כף הרגל, מומלץ להיוועץ האם יש צורך במדרסים. בקיצור של שרירים או ירידה בטווח תנועות הקרסול מומלץ לטפל בהתאם לפני הופעת הכאבים בעקב.