ממחקר שהוצג ב- Gastrointestinal Cancers Symposiumלשנת 2009 עולה, כי עיכוב בזמן עד לאבחנה או טיפול בסרטן לבלב יכול להשפיע לרעה על תוצאת הטיפול. בנוסף, סרטן לבלב נתיח נמצא קשור בזמן קצר יותר עד לטיפול, בזמן שסרטן שאינו ממוקם בראש הלבלב והיסטוריה של ניתוח בטני היו קשורים בעיכובים ארוכים יותר.
לדברי החוקרים, הסיבות לעיכוב בטיפול הן מולטיפקטוריאליות, ונגזרות מפקטורים של החולה, המטפל והמערכת. חולים עשויים שלא לייחס מספיק תשומת לב לתסמינים ולא לחפש טיפול, הסימנים והתסמינים אינם ספציפיים, ובנוסף הרופאים עלולים שלא לשקול סרטן לבלב כאבחנה.
מערכת הבריאות יכולה אף היא להיות בעייתית, עם עיכובים בירוקרטים המאריכים את משך הזמן מהאבחנה ועד לטיפול דפיניטיבי. עיכובים אלה יכולים להביא לכך שהחולים יתייצגו עם מחלה מתקדמת.
סרטן לבלב הוא בעל ההישרדות הכוללת הגרועה ביותר יחסית לכל סרטן מג'ורי אחר. חציון ההישרדות הטיפוסי בחולים עם מחלה נתיחה הינו 16 עד 22 חודשים, ו- 9-14 חודשים עבור גידולי לבלב מתקדמים מקומית. בקרב חולים עם מחלה גרורתית, ההישרדות הכוללת היא 6-8 חודשים בלבד. לאור סטטיסטיקה זאת, מציינים החוקרים, עיכוב משמעותי בזמן עד לאבחנה ו/או טיפול עלול להיות בעל השפעה שלילית משמעותית על תוצאות החולה.
לפי הספרות, לא נדיר לראות עיכוב של 6 חודשים ומעלה מתחילת הופעת התסמינים ועד לאבחנה. במחקר הנוכחי החוקרים העריכו את העיכובים באבחנה ו/או בטיפול מהפרספקטיבה של ניסיון עכשווי של מרכז הפניה שלישוני. מטרת המחקר הייתה לנתח את החומרה ואת הגורמים לעיכוב בטיפול ובאבחנה של החולים, וכן ליצור אסטרטגיה משופרת להערכה הדיאגנוסטית של סרטן לבלב.
לשם כך החוקרים סקרו את תיקי החולים מה- Virginia Mason Medical Center Tumor Registry מהשנים 2004 ו-2005, ואיתרו 134 חולים שענו על קריטריוני הכניסה. מתוכם, 40 היו עם סרטן לבלב נתיח, 40 היו עם מחלה מתקדמת מקומית ו-48 היו עם מחלה גרורתית.
נמצא, כי חציון הזמן מהתסמין הראשון ועד לפניה הראשונה למערכת הבריאות היה 30 ימים (טווח 1-1460 ימים). חציון הזמן מהמגע הראשון עם מערכת הבריאות ועד לאבחנה בביופסיה היה 35 ימים (טווח 1-365 ימים), והזמן מהאבחנה ועד לטיפול היה 21 ימים (טווח 0-120 ימים). חציון העיכוב היה כמעט ארבעה חודשים (112 ימים), כאשר 25 מתוך 134 חולים (19%) חוו עיכוב של 6 חודשים ומעלה.
אנליזה נוספת הראתה כי שלב המחלה ופקטורים נוספים השפיעו אף הם על תזמון האבחנה והטיפול. העיכוב היה קצר יותר משמעותית בחולים עם מחלה נתיחה, אך ארוך יותר בחולים עם סרטן שאינו ממוקם בראש הלבלב ובאלה שעברו ניתוח בטני קודם.
החוקרים סקרו בנוסף את פוטנציאל התרומה של פקטורים אחרים כולל גיל בעת האבחנה, תסמינים מייצגים, היסטוריה של סוכרת, פנקריאטיטיס או מצב גסטרואינטנסטינלי אחר, ביטוח החולה (פרטי, Medicare, Medicaid), מין ומרחק המגורים ממרכז ההפניה. אולם, אף אחד מהפקטורים הללו לא השפיע על העיכוב.
החוקרים מציינים, כי מאחר וחומרת העיכוב מהווה פרקציה משמעותית מסך ההישרדות של חולים רבים עם סרטן לבלב, עיכוב כזה עלול להיות בעל השפעה שלילית על התוצאה בחולה.
לידיעה במדסקייפ