ידוע כי לנשים שחורות יש היארעות נמוכה יותר של סרטן השד לעומת נשים לבנות, אולם ברגע שהן מאובחנות כסובלות מהמחלה, הן בסיכון גבוה יותר למות כתוצאה ממנה. שני מחקרים חדשים אשר פורסמו בגיליון יולי של ירחון Journal of the National Cancer Institute מרחיבים את הדיון בשאלת מידת מעורבותן של גישת החולים לטיפול רפואי ושל הביולוגיה לפער זה.
עוני וטיפול רפואי פחות טוב אינם מצליחים להסביר בפני עצמם את השרידות הנמוכה יותר בקרב חולות סרטן שד שחורות לעומת כאלו לבנות באחד מאותם מחקרים, שכן כל החולים אשר נכללו במחקר קיבלו את אותם הטיפולים כמשתתפים בניסויים קליניים הממומנים על ידי הממשלה. אנשים שחורים היו בסיכון גבוה יותר למות כתוצאה מסרטן ערמונית או סרטן שחלה לעומת אנשים בריאים עם אותן המחלות, אולם לא היו בסיכון גבוה יותר למות מסרטן ריאה, סרטן המעי הגס, לימפומה, לויקמיה או מיילומה נפוצה.
לדברי החוקרים של מחקר זה, המסר העיקרי הינו שעבור מרבית סוגי הסרטן אין הבדל בשרידות בין שחורים ללבנים כשמשתווה הגישה שלהם לטיפול רפואי. העובדה כי לא כך היה המקרה עבור סוגי הסרטן הקשורים למין (ערמונית ושחלה, כאמור), מציעה כי ישנו תפקיד חשוב אשר ממלאים גורמים ביולוגיים שטרם זוהו, מסבירים החוקרים. במחקר זה, ניתחו החוקרים מידע על קרוב ל-19,500 חולי סרטן, אשר היו רשומים ב-35 ניסויים קליניים שונים תחת פיקוח ה-National Cancer Institute (NCI).
החוקרים מוסיפים כי אינם יודעים עדיין מהם אותם גורמים, אולם עלה בידם להראות כי גישה לטיפול רפואי לא הייתה הסיבה להבדל בין-גזעי זה.
בנוסף, נשים שחורות הן בעלות סיכון גבוה יותר לעומת נשים לבנות לסבול מסרטן שד שהוא שלילי לרצפטורים לאסטרוגן (Estrogen-receptors, ER), סרטן שהינו קטלני יותר מאשר גידולים חיוביים ל-ER. עם זאת, גם הבדל זה לא הסביר את היתרון ההישרדותי בחולים לבנים במחקר זה, וגם לא במחקר נוסף שערך ה-NCI ואשר תוצאותיו פורסמו באותו גיליון.
חוקרי ה-NCI ניתחו תוצאות של קרוב ל-250,000 חולים עם סרטן השד אשר אובחנו בין השנים 1990 ו-2004. החוקרים מצאו כי נשים שחורות היו בעלות סיכון גבוה בצורה מובהקת למות ממחלתן לעומת נשים לבנות, ובמיוחד בשנים שמיד לאחר האבחנה, ללא תלות במצב ה-ER שלהן. החוקר הראשי של מחקר זה, ד"ר עידן מנשה, מאמין כי עובדה זו נובעת בעיקר בשל גישה פחות טובה לטיפול רפואי, אולם מציין כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהביולוגיה משחקת תפקיד בכך גם היא.
מומחים מציינים כי הראשונים משני המחקרים האמורים איננו הראשון המציע כי גישה פחות טובה לטיפול רפואי איננה מספיקה על מנת להסביר את שיעורי התמותה הגבוהים יותר בקרב חולים שחורים עם סוגי סרטן הקשורים במין. עם זאת, הם אינם מקבלים את הנחת היסוד של חוקריו לפיה חייבים להיות הבדלים גנטיים או ביולוגיים בין חולי סרטן שחורים ולבנים אשר משפיעים על השרידות במחלת הסרטן. המומחים מסבירים כי שיעורי התמותה מסרטן השד היו דומות בין חולות שחורות ולבנות עד תחילת שנות השמונים של המאה הקודמת. בסוף שנות השבעים, לדבריהם, התחילה (הקהילה הרפואית) ללמוד כיצד יש לטפל בסרטן השד, כך שלפני נקודת זמן זו לא יכול היה להיות משקל רב כל כך לעוני ולמידת הגישה לטיפול רפואי על השרידות. בנוסף, זהו בערך הזמן בו השמנת יתר החלה להוות בעיה בארצות הברית, כשהאוכלוסיה השחורה מושפעת יותר מזו הלבנה בהקשר זה.
במאמר מערכת הנלווה לשני הפרסומים באותו גיליון, נכתב כי אפילו שינויים הקשורים בביולוגיה בין השרידות בחולי סרטן שחורים לעומת כאלו לבנים עשויים להיות מושפעים מגורמים כגון תרבות ועוני. כותבי המאמר מצטטים מחקר מסקוטלנד אשר פורסם ב-2001 ומצא כי נשים סקוטיות עניות יותר היו בעלות סיכון גבוה יותר לסבול מגידולים אגרסיביים ושליליים לרצפטור לאסטרוגן לעומת נשים סקוטיות ממעמד הביניים או מהמעמד הגבוה.
לדבריהם, הבדלים ביולוגיים ואפילו הבדלים גנטיים מסוימים באוכלוסיות אינם מולדים או נצחיים, אלא מושפעים מגורמים סביבתיים הקשורים במצב סוציו-אקונומי ובתרבות. המומחים טוענים כי המחקר הראשון שכנע אותם כי אם משווים את הגישה לטיפול רפואי ושמים דגש רב יותר על טיפול מונע, הרי שההבדל בשרידות בין שחורים ולבנים ייעלם במידה רבה. ישנם אנשים רבים מאוד אשר אינם מקבלים את הטיפול הרפואי הראוי, ויש לכך משמעות, הם מוסיפים.
J Natl Cancer Inst 2009;101:984-1000
לידיעה במדסקייפ