במאמר שפורסם במהדורת יולי של British Journal of Cancer כותבים מומחים כי בשלושים השנים האחרונות חלו שיפורים בשיטות לאבחנת סרטן לבלב, אך הפרוגנוזה כמעט ולא השתנתה.
החוקרים מסבירים כי ההיארעות של סרטן לבלב מצויה בעלייה, אך עדיין לא ברור אם התפתחויות באפשרויות הטיפול הביאו לשינוי בפרוגנוזה של חולים עם סרטן לבלב.
החוקרים העריכו את המגמות של הערכות לפני-טיפול, שלב בעת האבחנה, טיפול, והישרדות של חולים עם סרטן לבלב, במהלך תקופה של שלושים שנים (1976-2005).
במהלך תקופה זו, תועדה עליה דרמטית בשימוש בסריקות CT וירידה נלווית בשיעור המקרים שאובחנו בזמן לפרוטומיה.
שיעור החולים שאובחנו עם ממאירות בשלב I או בשלב II עלה מ-2.8% ל-10.4%, אך מרבית החולים עדיין מאובחנים בשלבים מתקדמים של המחלה.
במהלך 30 השנים האחרונות, חלק גדול יותר מהחולים עברו כריתה לצורך ריפוי וקיבלו טיפול כימותרפי אדג'וונטי, ושיעורי התמותה הניתוחית לאחר ניתוח במטרת ריפוי, ירדו באופן מובהק (מ-28% בשנת 1976 ל-5.1% בעשור האחרון, p<0.001).
שיעור החולים שקיבלו טיפול כימותרפי פליאטיבי עלה פי ארבע במהלך תקופה זו (מ-10.4% ל-41.8%).
החוקרים מדווחים על עליה של למעלה מפי שתיים בהישרדות היחסית לחמש שנים, מתחילת המעקב ועד לסופו, אך היא נותרה סביב 4.2% בלבד. שיעורי ההישרדות לחמש שנים היו גבוהים יותר לאחר כריתה למטרת ריפוי (25.7%), בהשוואה לשיטות טיפול אחרות (2.0%).
שיעורי ההישרדות היו גבוהים יותר בקרב נשים, בהשוואה לגברים, ובקרב חולים מתחת לגיל 65, בהשוואה לחולים מבוגרים יותר.
עדיין קיים קושי רב בזיהוי ממאירות לבלב אסימפטומטית, שכן לא-ידוע רבות אודות קבוצות בסיכון גבוה לסרטן לבלב.
החוקרים מסכמים וכותבים כי דרוש סמן סרולוגי מהימן, שיסייע בזיהוי סרטן לבלב אסימפטומטי, וכן, דרושים טיפולים טובים יותר.
Br J Cancer 2009;101:215-218
לידיעה במדסקייפ