ממחקר מקרה-ביקורת גדול וחדש אשר פורסם בגיליון אוגוסט של ירחון Gastroenterology עולה כי נראה שהתכשיר Metformin מוריד את הסיכון לפתח סרטן הלבלב בחולים סוכרתיים, בעוד שטיפול באינסולין מגביר סיכון זה.
החוקרים מסבירים כי סרטן הלבלב הינו גורם התמותה מסרטן הרביעי בשכיחותו בארה"ב, הן עבור גברים והן עבור נשים. לדבריהם, למרות שסוכרת מסוג 2 עלולה להתרחש כתוצאה מסרטן הלבלב, ישנו מידע מצטבר בספרות אשר תומך בתפקידה המשמעותי של הסוכרת עצמה בתהליך היווצרות סרטן הלבלב. למרות שהקשר בין סוכרת מסוג 2 וסוגים מסוימים של סרטן באדם הינו די מבוסס, הם מציינים, היו מחקרים מעטים בלבד אשר בחנו את ההשפעה האפשרית של טיפולים כנגד סוכרת על קשר זה.
שני מחקרים אפידמיולוגיים אשר פורסמו לאחרונה מצאו כי חולים סוכרתיים המטופלים ב-Metformin, תכישר ביגואניד המצמצם את התנוגדת לאינסולין, היו בעלי סיכון מופחת לפתח סרטן, בעוד שחולים המטופלים באינסולין או ב-Sulfonylurea היו בסיכון וגבר לתמותה מסרטן. עם זאת, לדברי החוקרים מצקרים אלו לא פירטו את סוגי הסרטן המעורבים בכך. ככל הידוע להם, הם מוסיפים, עד כה טרם פורסם מחקר על הקשר בין טיפולים לסוכרת והסיכון לפתח סרטן הלבלב באדם.
במחקר הנוכחי נכללו 973 חולים עם סרטן מסוג אדנוקרצינומה של הלבלב (לרבות 259 חולים סוכרתיים, מהם 87.6% היו לבנים ו-59.7% גברים) וכן 863 נבדקים ללא סרטן (לרבות 109 חולים סוכרתיים, מהם 91.5% לבנים ו-63.2% גברים), אשר כבר היו רשומים במחקר מקרה-ביקורת מתמשך ומבוסס-בית חולים במרכז הרפואי M.D. Anderson Cancer Center בין השנים 2004 ו-2008.
החוקרים אספו מידע לגבי מאפיינים דמוגרפיים, היסטוריה של סוכרת וכן גורמי סיכון נוספים, באמצעות ראיון אישי. הם השוו את תדירות השימוש באינסולין, תכשירים הגורמים להפרשת אינסולין (משמע תכשירים מקבוצת ה-Sulfonylureas ומקבוצת ה-Meglitinides), Metformin, ותרופות נוגדות-סוכרת אחרות (לרבות Thiazolidinediones) בין החולים עם אדנוקרצינומה של הלבלב ובין הנבדקים בקבוצת הביקורת. החוקרים ביקשו להעריך ולהשוות את הסיכון לפתח סרטן הלבלב.
לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, מצאו החוקרים כי חולים סוכרתיים אשר נטלו Metformin היו בעלי סיכון נמוך יותר ב-62% לפתח סרטן הלבלב לעות אלו שלא נטלו את התרופה (OR = 0.38; 95% CI = 0.22-0.69; P = 0.001). הבדל זה נותר בעל מובהקות סטטיסטית גם כשהניתוח הוגבל לחולים בהם הסוכרת נמשכה מעל שנתיים או בכאלו אשר לעולם לא השתמשו באינסולין.
לעומת זאת, חולים סוכרתיים אשר נטלו אינסולין או תכשירים מפרישי אינסולין היו בעל סיכון גבוה משמעותית לפתח סרטן הלבלב, פי 4.99 ו-2.52 יותר, בהתאמה (P < 0.001 ו-P = 0.005) בהשוואה לחולים סוכרתיים אשר לא נטלו אף אחד מתכשירים אלו. כמו כן, נצפתה עלייה בסיכון לפתח סרטן הלבלב גם עובר חולים אשר נטלו תכשירים ממשפחת ה-Thiazolidinediones לעומת כאלו שלא נטלו אותם, אולם הבדל זה לא הראה מובהקות סטטיסטית (P = 0.213).
החוקרים מסבירים כי מכיוון וסרטן הלבלב הינה מחלה קטלנית ומהירה אולם יחסית לא שכיחה, ביצוע מחקר אפידמיולוגי בנוגע למחלה זו הינו מאתגר. עם זאת, אם מחקרים עתידיים יאשרו את ממצאם זה בדבר האפקט המגן של Metformin כנגד סרטן הלבלב, הם טוענים, תוכל תרופה זו לשמש כלי למניעה ראשונית של סרטן הלבלב בקרב אנשים הסובלים מסוכרת מסוג 2.
החוקרים מכירים בכך שאין מחקרם זה נטול מגבלות. הם מציינים הטייה אפשרית מסוג Recall bias (כתוצאה ממבנה המקרה-ביקורת של המחקר), ואת האפשרות של חוסר יכולת להכליל ממסקנותיו לגבי אוכלוסיות אחרות (וזאת משום שהמחקר הנוכחי נערך במרכז רפואי שלישוני יחיד).
בנוסף, מבנה המחקר לא יכול היה להדגים האם הירידה בסיכון לסרטן הינה עקב סוכרת פחות חמורה אשר הובילה לבחירה הטיפולית בתרופה Metformin או לחילופין עקב שליטה טובה יותר בסוכרת על ידי השימוש בתרופה, לדבריהם. יש צורך במידע מפורט יותר בדבר מועד ומשך נטילת כל סוג של טיפול כנגד סוכרת על מנת להשיב לשאלה זו, הם מוסיפים.
במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון ואשר מתייחס לפרסום הדברים, מציין מומחה כי למרות שגם Metformin וגם Thiazolidinediones הורידו את התנגודת לאינסולין, הרי שאלו האחרונים לא היו קשורים ככל הנראה בהורדת הסיכון לפתח סרטן הלבלב במחקר הנוכחי. עובדה זו טוענת לדבריו כנגד האפשרות שההשפעה המגנה של Metformin מתווכת באופן בלעדי על ידי שיפור התנגודת לאינסולין.
הוא מוסיף כי המחקר הנוכחי מעלה בנוסף את האפשרות שטיפול ארוך טווח באינסולין אקסוגני עלול להגביר את הסיכון לפתח סרטן הלבלב. למרות שכך דווח בשניים מתוך שלושה מחקרים אשר פורסמו בעבר ובחנו קשר זה, הרי שהמידע העולה מהם לא היה עקבי. לפיכך, התפקיד של שימוש ארוך טווח באינסולין בתהליך היווצרות סרטן הלבלב מצריך המשך מחקר במדגמים גדולים יותר של חולים, ועם מידע מהימן יותר בנוגע לצריכתם את האינסולין, הוא טוען.
המומחה מסכם כי מחקר מקרה-ביקורת חד-מרכזי זה כלל מספר קטן יחסית של חולים עם סוכרת, וכי המסקנות נובעות ממידע העולה ממספר קטן עוד יותר של חולים אשר צרכו תרופות כנגד סוכרת, אולם הקשרים שדווחו נראים לדבריו כעומדים בקנה אחד בקרב תת-הקבוצות השונות שנכללו במחקר. לכל הפחות, הממצאים מעלים השערות הניתנות-לבדיקה לגבי ההשפעות של Metformin ואינסולין על הסיכון לפתח סרטן הלבלב, מוסיף המומחה.
לבסוף, נכתב שם כי האלגוריתם הטיפולי המקובל כיום בטיפול בסוכרת מסוג 2 מטעם ה-American Diabetes Association וה-European Association for the Study of Diabetes קורא להכללת Metformin בכל המשטרים הטיפוליים. לדבריו, השפעה כמו-מניעתית אפשרית של תרופה זו כנגד סרטן הלבלב עשויה להוות תמריץ נוסף לחולים ולרופאים לעקוב אחר המלצה זו.
Gastroenterology. 2009;137:482–488
לידיעה במדסקייפ