מומחים כותבים במהדורת אוגוסט של Archives of Surgery כי דיווחים בנוגע לסיבוכים בתר-ניתוחיים לאחר כריתת לבלב אינם משקפים את המציאות בבתי חולים ממוצעים ברחבי ארצות הברית.
החוקרים מסבירים כי בשנים האחרונות חלה עליה בשיעור כריתות הלבלב בשל זיהוי טוב יותר של נגעים ממאירים וטרום-ממאירים, כמו גם עליה בנכונות של המנתחים לנתח חולים מבוגרים ובעלי סיכון גבוה יותר.
במטרה להעריך את הסיכון לסיבוכים על-רקע ניתוחים אלו, החוקרים בחנו את הנתונים ממדגם US Nationwide Inpatient Sample of Health Care Cost and Utilization Project.
בין 1988 עד 2003, 103,222 חולים עברו כריתת לבלב מג'ורית; כמחציתם היו בני 65 ומעלה, ומחציתם היו גברים.
הניתוח הנפוץ ביותר היה Pancreatoduodenectomy (66.5%), ולאחריו Distal Pancreatectomy (27.4%) ו-Total Pancreatectomy (6.1%).
שיעורי התמותה באשפוז, שיעור הסיבוכים הבתר-ניתוחיים ושיעורי התמותה על-רקע סיבוכים עמדו על 6.5%, 35.6% ו-15.6%, בהתאמה. שיעורי התמותה באשפוז היו גבוהים יותר באופן מובהק בחולים בני 65 ומעלה.
מניתוח רב-משתנים עולה כי גורמים מנבאים בלתי-תלויים לשלוש התוצאות הללו כללו גיל מתקדם, מין זכר, מחלות רקע ונפח בית החולים עם כל סוג כריתה כירורגית.
שיעורי התמותה בבתי חולים בנפח גבוה היו נמוכים פי 4.78 עבור Pancreatoduodenectomy, פי 3.84 עבור Distal Pancreatectomy ונמוכים פי 2.60 עבור Total Pancreatectomy, בהשוואה לבתי-חולים שביצעו מספר נמוך יותר של פרוצדורות אלו.
אולם, החוקרים מציינים כי כמחצית מכל ניתוחי Distal Pancreatectomy ו-Pancreatoduodenectomy בוצעו בבתי חולים בנפח-קטן, עם פחות משש פרוצדורות כאלו בשנה.
התוצאות החיוביות תועדו בבתי חולים גדולים בארה"ב, עם ניסיון רב בתחום, ולכן ייתכן כי אינם משקפים נאמנה את המצב בבתי חולים אחרים במדינה. מצד שני, הפניית חולים בהתאם לנפח בית החולים עשוי להותיר חולים רחוקים ממערכות התמיכה שלהם. לכן, עדיף להפנות אותם לבית החולים הסמוך למקום מגוריהם.
החוקרים מוסיפים כי ניתן להפנות בבטחה חולים בסיכון נמוך לבתי חולים שעונים על הסטנדרטים, ללא-קשר לנפח בית החולים, בעוד שבמקרה של חולים בסיכון גבוה, עדיף להפנות למרכזים בנפח גבוה.
Arch Surg 2009;144:713-721
לידיעה במדסקייפ