מתוצאות מחקר רב-מרכזי שפורסם בגיליון אוגוסט 2009 של ה- Annals of Oncology, עולה כי חולי סרטן באירופה ובישראל לא מקבלים טיפול אופטימאלי לשליטה בכאב.
החוקרים כותבים כי 67% מחולי הסרטן במחקר ציינו כי הכאב גורם להם למצוקה, ו-36% משתתפים דיווחו על כאב בלתי נסבל. שליש מהחולים (32%) שנשאלו אמרו כי הכאב כה גרוע עד שהם מעדיפים למות. אחוז מצומצם יותר (12%) מהמשתתפים חשו כי הרופא המטפל לא הבין שהכאב מהווה בעיה עבורם.
תוצאות הסקר מדגישות לראשונה כי ברחבי אירופה וישראל, כאב הקשור לממאירות נותר בעיה משמעותית שאינה מטופלת באופן אופטימאלי, וכי ההנחה שכאב בחולי סרטן מטופל בצורה טובה יותר מכאב כרוני מסיבה לא ממאירה, הינה שגויה.
למעלה מ-2/3 ממשתתפי המחקר שנשאלו, דיווחו על קשיים בפעילויות היומיום בשל הכאב, ומחצית חשו כי איכות חייהם לא קיבלה עדיפות גבוהה בתכנית הטיפול הכוללת.
30% מהמשתתפים ציינו כי רמת הכאב שהם חשים מונעת מהם לטפל בעצמם כראוי. מבין החולים שעדיין עבדו, 52% דיווחו כי הכאב משפיע על תפקודם בעבודה.
לדברי החוקרים, תוצאות המחקר קוראות תיגר על האמונה שכאב בחולי סרטן מטופל כראוי. למרות למעלה מ-2 עשורים של חינוך על חשיבות הטיפול בכאב, במחקר נמצא כי לרוב ניתן טיפול סוב-אופטימאלי.
כבר לפני 20 שנה פרסם ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization, WHO) הנחיות לטיפול בכאב בחולי סרטן, ומאז פורסמו הנחיות נוספות המבוססות על מודל זה, ברמה הלאומית והבינלאומית. עם זאת, יעילות ההנחיות עדיין שנויה במחלוקת.
סקר הכאב האירופאי נערך בצ'כיה, דנמרק, פינלנד, צרפת, אירלנד, איטליה, נורבגיה, רומניה, שוודיה, שוויץ, הממלכה המאוחדת (UK) וישראל בשנים 2006-2007. מטרת המחקר הייתה להעריך את השכיחות והחומרה של כאב הקשור לסרטן, בחולים עם כל סוגי הממאירות ובכל שלבי המחלה, ולקבל מידע על ההערכה והטיפול בכאב בחולים אלו.
השלב הראשון של הסקר כלל 5,049 משתתפים שסבלו מכאב לפחות פעם בשבוע. המדגם כלל חולים עם מגוון רחב של גידולים סולידיים וממאירויות המטולוגיות, עם רוב לגידולי שד (1,415 חולות, 28%), ערמונית (615 חולים, 12%), גידולי מעי ורקטום (500 חולים, 9%) וריאה (414 חולים, 8%).
מבין החולים שדיווחו על כאב בתדירות של מספר פעמים בחודש או יותר, 93% דירגו את הכאב ברמה בינונית עד חמורה, 44% ברמה חמורה, ו-3% ציינו כי הם סובלים מהכאב החמור ביותר שניתן לדמיין. השכיחות הגבוהה ביותר של כאב (>85%) נמצאה בגידולי לבלב, עצם, מוח, ריאה, ראש-צוואר ולימפומה. מבין החולים שדיווחו על כאב בדרגה בינונית-חמורה (ציון של 5 או יותר בסולם הכאב הנומרי (NRS) בין 0 ל-10, כאשר 0 משמעותו ללא כאב ו-10 הוא הכאב החמור ביותר), 23% דיווחו כי הם לא מטופלים בתרופות אנלגטיות.
השלב השני של המחקר כלל ראיונות טלפוניים של 573 משתתפים, שנבחרו באקראי מכל המדינות שהשתתפו בסקר. בקבוצה זו נמצא, כי 77% מהחולים טופלו בתרופות אנלגטיות הדורשות מרשם, ו-41% נטלו אופיואידים חזקים, לבד או בשילוב עם תרופות אחרות.
84% מהחולים שדיווחו על שימוש בתרופות-מרשם, העריכו את הטיפול התרופתי שלהם כ"די יעיל" או כ"יעיל מאוד", בייחוד אלו שטופלו באופיואידים משלב 3 (step III). 63% מהמשתתפים שטופלו בתרופות נגד כאבים, דיווחו על כאב למרות הטיפול. החוקרים מדגישים כי למרות שכאב על אף הטיפול היה שכיח בקבוצה זו, רק למיעוט מהחולים ניתן מינון מתאים של תרופות הצלה (rescue medication). רק 33% מבין החולים שדיווחו על חוסר איזון הכאב שלהם, קיבלו טיפול בתרופה אנלגטית נוספת.
מתוצאות הסקר עולה, כי חולי סרטן רבים הסובלים מכאב בדרגה בינונית-חמורה (ציון NRS של 5 או 6) לא טופלו כלל בתרופות נוגדות כאב. רק 24% מהחולים שדיווחו על כאב חמור (ציון NRS 7-10) קיבלו מונותרפיה בתרופה אופיואידית חזקה (WHO step III analgesics), בעוד שהשימוש בתרופה מקבוצת Step II היה שכיח יותר, כפי שמוצג בטבלה הבאה:
|
סוג התרופה |
מספר (%), n=437 |
כאב בינוני-חמור: NRS 5-6 (%), n=196 |
כאב חמור עד חמור מאוד: NRS 7-10 (%), n=241 |
|
אופיואיד Step III לבד |
109 (24) |
49 (25) |
60 (24) |
|
אופיואיד Step III ו-II |
20 (4) |
7 (3) |
13 (5) |
|
אופיואיד Step III ותרופה לא-אופיואידית |
40 (9) |
14 (7) |
26 (10) |
|
אופיואיד Step III ו-II ותרופה לא-אופיואידית |
14 (3) |
5 (2) |
9 (3) |
|
אופיואיד Step II לבד |
53 (12) |
31 (15) |
22 (9) |
|
אופיואיד Step II ותרופה לא-אופיואידית |
30 (6) |
9 (4) |
21 (8) |
|
תרופה לא-אופיואידית לבד |
39 (8) |
12 (6) |
27 (11) |
|
לא צוין |
132 (30) |
69 (35) |
63 (26) |
רוב משתתפי הסקר דיווחו כי הרופא המטפל לא שאל אותם על הכאב ברוב הביקורים, ואף בכל הביקורים (55%). עם זאת, קרוב לרבע (22%) מהחולים ציינו כי הרופא מעולם או רק מידי פעם שואל אותם בנוגע לכאב. החוקרים מציינים כי נמצאו הבדלים מובהקים בין המדינות בתדירות השיחות על הכאב.
החוקרים מוסיפים כי ממצאי המחקר מדגישים את הצורך האמיתי בתכנית החדשה של ה- International Narcotics Control Board (INCB) וההנחיות המעודכנות לטיפול בכאב של ה-WHO, שפורסמו לאחרונה. הדבר נכון גם במדינות אירופאיות מפותחות, בהן יש גישה ליברלית יחסית למתן וזמינות של תרופות אנלגטיות חזקות.
החוקרים מדגישים כי ברוב מדינות העולם, רשויות הבריאות מציבות מחסומים רבים למתן טיפול יעיל בכאב חמור הקשור לסרטן. הם מסכמים כי התכנית של ה-INCB וה-WHO מכוונת למדינות אלו, אך דרושה גם באירופה המערבית.
Ann Oncol. 2009;20:1420-1433.
לידיעה במדסקייפ