מאת ד"ר עמית עקירוב
ממחקר חדש שהוצג בכנס Digestive Disease Week (DDW) עולה כי שומן תוך-בטני הינו גורם מנבא להישרדות חולים עם ממאירות של הלבלב. חוקרים מצאו כי ככל שכמות השומן הויסארלי עולה, כך הישרדות החולה נמוכה יותר.
לדברי החוקרים, קיים קשר בין השמנת-יתר ובין סיכון מוגבר למספר סוגי ממאירויות, כולל סרטן המעי הגס, סרטן שד, סרטן ערמונית וסרטן רירית הרחם. ממחקרים עולה כי הסיכון המוגבר נובע מהורמונים או כימיקאלים המיוצרים ע"י שומן. מהמחקר הנוכחי עולה כי מיקום השומן הוא המפתח לשיעורי ההישרדות.
במחקר הנוכחי התבססו החוקרים על שומן תוך-בטני כמדד להשמנת-יתר, במקום ערכי BMI, מאחר שהחוקרים סבורים כי BMI אינו מהווה מדד מדויק. לדבריהם, BMI אינו גורם מנבא מהימן להשמנת-יתר. כדוגמא הם מציינים את ארנולד שוורצנגר, לו מסת גוף גבוהה אך ללא מסת שומן גבוהה.
הערכת שומן תוך-בטני התבססה על בדיקת CT שנערכה ב-61 משתתפים שעברו פרוצדורה ע"ש וויפל (Whipple's Procedure) בשל אדנוקרצינומה של הלבלב האקסוקריני, בין השנים 2000 ו-2009. החוקרים מציינים כי סריקות CT מבוצעות באופן שגרתי לפני ניתוח מסוג זה. BMI נמדד כחלק מהבדיקה הרפואית.
לאחר תקנון לגיל וחדירה לעצבים סמוכים, החוקרים מצאו כי ערכי BMI טרם הניתוח אינם מהווים מדד מנבא משמעותי להישרדות, בעוד שלרבעון השומן התוך-בטני הייתה השפעה לא-לינארית על הישרדות החולים. בקרב חולים ברבעון השני מבחינת כמות השומן התוך-בטני תועד סיכוי גבוה פי 4 לתמותה (HR = 4.018, 95% CI = 1.099-14.687, p<0.035), בהשוואה לאלו ברבעון הנמוך ביותר. בקרב אלו ברבעון השלישי והרביעי תועד סיכון גבוה יותר לתמותה בהשוואה לאלו ברבעונים התחתונים, אך הבדל זה היה חסר מובהקות סטטיסטית.
החוקרים כותבים כי מהמחקר עולה כי אמצעים להפחתת משקל עשויים לסייע בהארכת תוחלת החיים של חולים עם סרטן לבלב. בנוסף, הם קוראים להיעזר בדרך זו להערכת שומן תוך-בטני להערכת הקשר בין השמנת-יתר והתוצאות בחולים עם סרטן לבלב.
מומחים בתחום מוסיפים כי הערכת שומן תוך-בטני על-סמך בדיקת CT עשויה לסייע בהערכת הסיכון של חולים עם סרטן לבלב, ועשויה להשפיע על הטיפול בחולים אלו.
Digestive Diseases Week (DDW) 2010
לידיעה במדסקייפ