מאת מערכת אי-מד
הסיכון לפקקת ורידים (VTE) כמעט ומוכפל לאורך 8.5 חודשי מעקב בין חולי סרטן המקבלים טיפול כמותרפי, כך עולה ממחקר רטרוספקטיבי המתפרסם ב-The Oncologist .
שיעורי האירעות של VTE עלו מ-7.6% לאורך 3.5 חודשים ל-13.5% לאורך 12 חודש, שיעורים שהם גבוהים הרבה יותר מאלה המוכרים ממחקרים קליניים, מדגישים החוקרים.
החוקרים מדגישים כי אירועי VTE במטופלים עם סרטן עלולים לפגוע בתכנית הטיפול האקטיבי ולגרום לתחלואה ותמותה מוגברת ולפגיעה באיכות חיים. לכן, טיפול מניעתי של VTE אינו רק חשוב בהפחתת הסיכון לפקקת אלא גם ככל הנראה במניעת דימומים הקשורים לפקקת ולטיפול בה.
החוקרים מסבירים כי ממאירות קשורה למצב קרישיות שמגביר את הסיכון ל-VTE בלפחות פי 4 בהשוואה לאנשים ללא סרטן. גורמים חארים שיכולים להשפיע על הסיכון ל-VTE כוללים גיל, השמנת יתר, היסטוריה של פקקת, ירידה במידת הניידות לאחרונה, וניתוח מג'ורי.
החוקרים מציינים כי לסוג הטיפול בסרטן יש גם השפעה על הסיכון ל-VTE . כימותרפיה למשל עשויה להעלות את הסיכון בפי 6.5 . מעבר לכך, הסיכון ל-VTE משתנה לאורך משך המחלה. הסיכון גבוה במיוחד בחודשים הראשונים לאחר האבחנה ובמטופלים עם שלב מתקדם וממאיר.
כמו כן, הם מציינים כי הסיכון ל-VTE משתנה גם ע"פ סוגי הסרטן . סרטן המטולוגי ממאיר קשור לסיכון המוגבר ביותר, ולאחריו סרטן ריאה, לבלב, קיבה, שחלות, רחם, שלפוחית השתן ומוח. הדיווחים על VTE במחלות אלה נעו בין 2%-12% באוכלוסיות שונות .
לכן, מסבירים המחברים, מטופלים עם סרטן וגורמי סיכון נוספים ל-VTE אשר מקבלים כימותרפיה נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לאירוע VTE , והשימוש בטיפול מניעתי כיום הוא ספוראדי ואינו שגרתי, ומטופלים עם סרטן מקבלים בדר"כ טיפול רק כאשר יש אירוע סימפטומטי של VTE . גם ההנחיות האמריקאיות והאירופאיות אינן ממליצות על טיפול מניעתי נגד VTE באופן שגרתי לחולי סרטן המקבלים כימותרפיה, אם כי לאחרונה ההנחיות מציעות לשקול טיפול מונע בחולי סרטן בסיכון גבוה ל-VTE .
במחקר זה ביקשו החוקרים לבחון סיכון של "חיים אמיתיים" ל-VTE בחולי סרטן המקבלים כימותרפיה. לצורך כך הם ניתחו מאגרי מידע של תביעות רפואיות שכלל למעלה מ-100 מילון איש, תוך הגבלת החיפוש למטופלים עם סרטן ריאה, לבלב, קיבה, קולון/רקטום, שלפוחית השתן ושחלות אשר החלו טיפול כימותרפיה בין ינואר 2005 לדצמבר 2008.
נעשה שימוש בקוד אבחנה על פי ICD-9 שבאמצעותו זיהו החוקרים לפחות תביעה אחת הקשורה ל-VTE . נעשה מעקב אחר המטופלים מתחילת הכימותרפיה למשך 12 חודשים.
החוקרים סווגו את אירועי ה-VTE לפי חומרת ההגדרה ל-3 קבוצות: הגדרה פחות קשיחה (אירוע אחד), בינונית (שניים ויותר) וקשיחה.
המידע שנותח כלל 27,479 מטופלים שהיו בגיל ממוצע של 62, מהם 52% גברים, כשחצי מהמטופלים היו עם מחלה ממארת. לא היה הבדל במשתנים דמוגרפיים וקליניים בין מטופלים שפיתחו VTE לבין אלה שלא.
שיעור מקרי ה-VTE תחת הגדרה הפחות קשיחה במהלך 3.5 החודשים הראשונים היה 7.3%. תחת ההגדרות הבינוניות והקשיחות יותר השיעורים היו 3.4% ו-3.2% . ללא קשר להגדרת ה-VTE , השיעורים היו גבוהים יותר בסרטן לבלב, ריאות וקיבה.
שיעורי אירועי ה-VTE לפי ההגדרות הפחות מחמירות היו 13.6% לאורך 12 חודשי מעקב, ו-7.1% ו-6.7% ע"פ חומרת ההגדרות הבינונית והמחמירה ביותר, בהתאמה.
מטופלים עם VTE היו גם בסיכון מוגבר לדימומים במשך 3.5 החודשים הראשונים בהשוואה לאלו שלא עברו אירוע VTE : שיעור של 11% לעומת 3.8% . במהלך 12 החודשים למעקב שיעורי הדימום הגיעו ל-19.8% בקבוצה עם VTE לעומת 9.6% בקבוצה ללא VTE .
אירועי ה-VTE היו קשורים גם עם עלויות טיפול גבוהות יותר: כ-110,000 $ לשנה למטופל שעבר VTE בהשוואה לכ-77,000 $ למטופל ללא VTE .
החוקרים מסכמים כי המחקר מחזק את הידוע על הסיכון המוגבר של חולי סרטן ל-VTE ומספק מידע כמותי חשוב. החידוש הוא גם בשכיחות הגבוהה יחסית בקרב חולי סרטן המטופלים בקהילה אשר מקבלים כימותרפיה. ההערכות היו בעבר שמדובר על סיכון של 1%-3% והתוצאות כאן הראו שהסיכון מגיע לכ-7% במהלך 3.5 החודשים הראשונים לטיפול ועולה עד 12% במהלך השנה, דבר שלדעת החוקרים מחייב חשיבה לגבי טיפול מניעתי. עם זאת הם מציינים כי העליה הגדולה יחסית בסיכון לדימומים מחייבת זהירות ושיקול דעת במתן טיפול מניעתי ל-VTE .
Lyman GH, et al "Venous thromboembolism risk in patients with cancer receiving chemotherapy: A real-world analysis" Oncologist 2013; DOI: 10.1634/theoncologist.2013-0226.