מנתונים שהוצגו במהלך כנס ה-GICS (Gastrointestinal Cancers Symposium) עולה לראשונה כי טיפול כימותרפי ניאו-אדג'וונטי הוביל לשיפור הישרדותי של חולים עם סרטן לבלב נתיח. החוקרים מיפן מצאו כי בחולים עם PDAC (Pancreatic Ductal Adenocarcinoma), טיפול ניאו-אדג'וונטי ב-Gemcitabine (גמניל) ו-S-1 לווה בשיעורי הישרדות טובים יותר לאחר שנתיים.
מדגם המחקר כלל 364 חולים עם אדנוקרצינומה של צינורית הלבלב, אשר לא קיבלו טיפול קודם, והיו במעקב ב-57 מרכזים ביפן. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול כימותרפי ניאו-אדג'וונטי, שכלל Gemcitabine ו-S-1, או שהופנו ישירות לניתוח.
הטיפול ב-Gemcitabine ניתן במינון של 1 גרם/מ"ר בימים 1 ו-8 ו-S-1 ניתן פומית במינון של 40 מ"ג/מ"ר פעמיים ביום, לאורך שבועיים; החולים קיבלו שני מחזורים של משטר טיפול זה. בנוסף, S-1 ניתן כטיפול אדג'וונטי לאורך שישה חודשים לחולים עם כריתה במטרת ריפוי ובתוך עשרה שבועות מהניתוח ניתן לחולים בשתי הקבוצות.
החלק השני של המחקר נועד לאשר כי בקבוצת ההתערבות שיעורי הכריתה היו מספקים בכדי להתקדם לשלב 3. הממצאים ענו על הקריטריון שהוגדר מראש, כאשר שיעורי הכריתה המוצלחת היו גבוהים לאחר טיפול ניאו-אדג'וונטי (93% לעומת 82% בקרב אלו שהופנו ישירות לניתוח).
באשר למחקר בשלב 3, התוצא העיקרי היה הישרדות כוללת ותוצאים משניים כללו אירועים חריגים, שיעורי כריתה, הישנות וגרורות לקשריות. הממצאים הצביעו על תועלת הישרדותית משמעתית עם טיפול ניאו-אדג'וונטי.
חציון ההישרדות הכולל עמד על 36.7 חודשים בקרב חולים שקיבלו טיפול ניאו-אדג'וונטי, בהשוואה ל-26.6 חודשים באלו שהופנו ישירות לניתוח (יחס סיכון של 0.72, p=0.015).
בהערכת התוצאים המשניים מצאו החוקרים כי שיעור הגרורות לקשריות לימפה היה נמוך יותר משמעותית בקבוצת הטיפול הניאו-אדג'וונטי (59.6% לעומת 81.5%). שיעורי ההישנות היו דומים בשתי הקבוצות, אך שיעור גרורות לכבד היה גבוה יותר משמעותית בקרב חולים שהופנו ישירות לניתוח (47.4% לעומת 30%, p=0.01).
אירועים חריגים בדרגה 3 ו-4 תועדו ב-72.8% מהמשתתפים בקבוצת טיפול ניאו-אדג'וונטי (48.8% אירועים חריגים בדרגה 3 ו-23.8% אירועים חריגים בדרגה 4), והיו בעיקרם אירועים המטולוגיים. לא תועדו מקרי תמותה בתר-ניתוחית בשתי קבוצות המחקר.
מתוך כנס ה-GICS
לידיעה במדסקייפ