פעילות גופנית לאחר אבחנה של ממאירות מובילה לשיפור הישרדותי, גם בחולים שלא עסקו בפעילות גופנית בעבר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Cancer Causes & Control.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הקשר בין פעילות גופנית בשעות הפנאי לפני ואחרי אבחנה של ממאירות עם התמותה במדגם שכלל 5,807 חולים במאגר Data Bank and BioRepository at Roswell Park.
המשתתפים סווגו לאחת מארבע קטגוריות פעילות גופנית (פעיל בשעות הפנאי, הגברת פעילות גופנית לאחר אבחנה, הפחתת פעילות גופנית לאחר אבחנה, לא פעיל גופנית). ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין פעילות גופנית ובין תמותה.
מהתוצאות עולה כי בהשוואה לחולים שהיו לא-פעילים גופנית, בקרב אלו שעסקו בפעילות גופנית בשעות הפנאי תועדה ירידה של 39% בסיכון לתמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 0.61) וירידה של 36% בסיכון לתמותה ספציפית עקב ממאירות (יחס סיכון של 0.64). בחולים שקודם לכן לא היו פעילים גופנית והחלו להתאמן לאחר אבחנה תועדה ירידה של 28% בסיכון לתמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 0.72) ובתמותה ספציפית עקב ממאירות (יחס סיכון של 0.72) בהשוואה לחולים שנותרו לא-פעילים גופנית.
בחולים שעסקו בפעילות גופנית 3-4 פעמים בשבוע תועד היתרון ההישרדותי הגדול ביותר, אך גם 1-2 אימונים בשבוע הובילו ליתרון הישרדותי, בהשוואה לאלו שלא היו פעילים גופנית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי פעילות גופנית בתדירות נמוכה-עד-בינונית, לפני ואחרי אבחנת ממאירות, לוותה בירידה משמעותית בשיעורי התמותה בקרב חולים עם אבחנה של ממאירויות שונות. ממצאים אלו תומכים בחשיבות הקלינית ובחשיבות ברמת בריאות הציבור של הקפדה על פעילות גופנית, גם בהיקף קטן.
Cancer Causes Control. Published online November 28, 2018
לידיעה במדסקייפ