ירידה בצפיפות העצם בחולי שאת הערמונית המטופלים הורמונלית הינה תופעה מוכרת הנגרמת תוך 12 חודשי טיפול. בעבר היה הטיפול ההורמונלי האנטי אנדרוגני מיועד לחולים עם שאת בשלב מתקדם. כיום מקבלים טיפול הורמונלי גם חלק מהחולים המטופלים בקרינה חיצונית מקומית לערמונית. כך שאוכלוסיית החולים המטופלים הורמונלית גדלה והולכת.
מאמר הסקירה הבא מסכם את ההמלצות לטיפול בחולי שאת הערמונית המקבלים טיפול הורמונלי ממושך ורמת הטסטוסטרון שלהם יורדת.
תחת השפעת הטיפול המוריד את רמות הטסטוסטרון יש ירידה של 2%-8% בצפיפות העצם בחוליות המותניות של עמוד השדרה ושל 1.8% -6.5% בעצם הירך. במידה ויש הפסקה בטיפול מדכא הטסטוסטרון אין התאוששות של צפיפות העצם. 20% מהחולים המטופלים הורמונלית השורדים 5 שנים סובלים משברים בהשוואה ל כ 13% בלבד מבין החולים שלא מטופלים הורמונלית. חוסר יטמין D מחמיר את המצב. טיפול בביפוספונטים בגברים המטופלים הורמונלית מונע את הירידה בצפיפות העצם. הודגם במחקרים מבוקרים כי שיפור בצפיפות עצם בגברים עם אוסטאופורוזיס ללא קשר לשאת ערמונית הורידה את שכיחות השברים הקשורים לירידה בצפיפות העצם.
המחברים ממליצים עם כך בחולה שאת הערמונית המתחיל טיפול אנטי אנדרוגני לבצע הערכה של צפיפות העצם על ידי ביצוע מדידות צפיפות עצם. וצילומי רנטגן של עמוד שדרה חזי ומותני לאיתור שברי אסימפטומטיים על רקע אוסטאופורוזיס. כמו כן לבצע הערכת רמות הדם של סידן, תפקודי כבד, TSH, PTH, 25-hydroxy vitamin D. במידה וקיימות סטיות מהתקין מומלץ להפנות למומחה בצפיפות העצם. במידה ולא קיימת הפרעה מומלץ לחזור על הערכת צפיפות העצם לאחר שנה של טיפול אנטי אנדרוגני.
כדי להבין את תוצאות בדיקת צפיפות העצם נקבע מדד של T Score. T Score הוא חישוב של צפיפות העצם של החולה בהשוואה לצפיפות הצפויה אצל צעיר בריא מאותו המין. כאשר ה T Score הוא מעל -1 צפיפות העצם תקינה. כאשר הוא בין -2.5 ל -1 זהו סימן לאוסטאופניה. וכאשר T Score מתחת -2.5 הרי הנבדק סובל מאוסטאופורוזיס.
המחברים מציעם תרשים זרימה להערכת חולה עם שאת הערמונית המטופל הורמונלית.
Holmes-Walker DJ, Woo H, Gurney H, Do VT, Chipps DR.:
Maintaining bone health in patients with prostate cancer. Med J Aust. 20;184(4):176-179, 2006.
D Jane Holmes-Walker, Henry Woo, Howard Gurney, Viet T Do and David R Chipps:
Maintaining bone health in patients with prostate cancer. MJA 184 (4): 176-179, 2006.