מקובל כי הכנסת mitomycin C לכיס השתן לאחר כריתת שאת מהשלפוחית מקטינה את שעור הישנות השאת. החומר מוכנס לשלפוחית לאחר הניתוח מיד בסיום הניתוח או מספר שעות לאחר מכן. בדרך כלל שטיפת השלפוחית מופסקת, הצנתר נסגר, וה mitomycin C מוכנס לשלפוחית דרך הצנתר למשך שעתיים. לאחר מכן הצנתר נפתח והחומר עם השתן שהצטבר מנוקז מהשלפוחית.
אבל מסתבר כי לעיתים קרובות יש צורך בפתיחת הצנתר והוצאת ה mitomycin C עקב אי נוחות של החולים הנגרמת עקב כאבים או התכווצויות השלפוחית עוד בטרם חלפו השעתיים המומלצות.
העבודה הפרוספקטיבית הבאה מגיעה מ Innsbruck, Austria מציגה שיטה נוספת להכנסת החומר ללא צורך בסגירת הצנתר ובכך מתאפשרת השארת mitomycin C בשלפוית למשך זמן ארוך יותר.
60 חולים שעברו כריתה אנדוסקופית (TUR-BT ) של שאת שלפוחית שיטחית (bladder cancer (non-muscle-invasive בגודל קטן מ 3 ס"מ נכללו במחקר.
לא נכללו במחקר חולים עם חשש מהתנקבות השלפוחית או דמם משמעותי לאחר הניתוח. כל החולים טופלו בהכנסה לשלפוחית של 40 מ"ג mitomycin C מהולים במים מזוקקים תוך 6 שעות מהניתוח. לאחר חלוקה אקראית של החולים לשתי קבוצות (30 מנותחים בכל קבוצה) קבוצה A בה לאחר הכנסת התרופה הצנתר נסגר כמקובל.
בקבוצה B הצנתר לא נסגר אלא השקית הורמה מעל החולה לגובה של 1 מטר. מטרת השארת הצנתר פתוח הייתה למנוע כאב במידה וקיימות התכווצויות לא רצוניות של השלפוחית.
ה mitomycin C נותר בשלפוחית בעצם על ידי הלחץ ההידרוסטטי שנוצר עקב הרמת השקית.
בוצע רישום של תלונות החולה ורמת הכאב כל 15 דקות. לאחר שעתיים או במידה והחולה התלונן על כאבים הצנתר נפתח (גם אם לא עברו שעתיים מהכנסת התרופה) והנוזל נוקז משלפוחית השתן.
שתי הקבוצות היו דומות מבחינת מספר השאתות בשלפוחית וההיסטופתלוגיה. לא היה קשר בין סוג ההרדמה ורמות הכאב.
בקבוצה בה נסגר הצנתר משך הזמן הממוצע בו שהה ה mitomycin C בשלפוחית היה 83.4 דקות (15-120 דקות) ו37% (11 חולים) הצליחו להחזיק את ה mitomycin C במשך השעתיים. בקבוצה בה הצנתר לא נסגר אלא שקית השתן הורמה משך הזמן הממוצע בו שהה ה mitomycin C בשלפוחית השתן היה 110.4 דקות ( 60-120 דקות) ו 83% (25 חולים) השלימו תקופה של שעתיים עם ה mitomycin C בשלפוחית.
כמות הנוזל שנוקזה מהשלפוחית בזמן ריקון השלפוחית מכל סיבה שהיא הייתה 315 מ"ל בממוצע בקבוצת הצנתר הסגור ו 373 מ"ל בקבוצת הצנתר הפתוח. לא נצפו סיבוכים בשתי הקבוצות. רמת הכאב הייתה נמוכה יותר בקבוצת הצנתר הפתוח מאשר בקבוצת הצנתר הסגור (P≤0.05). לא נצפו סיבוכים בשתי הקבוצות.
בבדיקת מידת ההישנות השאתות לאחר מעקב ממוצע של 18 חודש (3-33 חודשים) לא היה הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות (42% בקבוצת הצנתר הסגור ו 37% בקבוצת הצנתר הפתוח). לדעת המחברים יתכן ולא הודגם הבדל בין הקבוצות מבחינת הישנות עקב גודל המדגם הקטן.
המחברים מסכמים כי השימוש בהרמת שקית השתן ללא סגירת הצנתר אפשרה משך שהיה ארוך יותר של mitomycin C בשלפוחית והורדת מידת הכאב הקשורה להכנסת התרופה לשלפוחית לאחר .TUR-BT
Stoehr B, Mueller T, Granig T, Zangerl F, Bartsch G, Steiner H.: Increasing patient comfort by optimized postoperative administration of intravesical mitomycin C. BJU Int. 2008 Aug 6