לא אחת אנו פוגשים חולים בגיל מעל 80 שנה המאובחנים כסובלים משאת הערמונית. חלק מחולים אלה עם מחלה ממוקמת מעוניין בטיפול מקומי ולא בטיפול הורמונלי או מעקב בלבד. בין השאלות הנשאלות בזמן קביעת מדיניות טיפול היא האם בגלל הגיל יש יותר תופעות לוואי לטיפול קרינתי.
המאמר הבא מצרפת עונה לשאלה מהם תופעות הלוואי והוותרות בחיים אצל חולי שאת הערמונית המבוגרים מגיל 80 שנים אשר טופלו בקרינה חיצונית?
המחברים אספו נתונים מ 12 מרכזי קרינה מצרפת, ארה"ב, טורקיה, הולנד, איטליה, פולין, בלגיה, ספרד. נכללו 65 חולים עם שאת הערמונית כולם מעל גיל 80. הגיל הממוצע היה 81
(טווח 80-89). ההחלטה על הטיפול נקבעה לפי מדיניות טיפול מקומית וכמובן לפי העדפות החולה. לא נכללו חולים עם מחלה גרורתית, מתקדמת מקומית, מעורבות רקטום ושלפוחית, ומחלות רקע בהם הקרינה עלולה הייתה להוות סיכון גבוה לתמותה.
41 מהחולים (63%), 21 (32%) ו 3 (5%) מהחולים היו עם דרגת תפקודית 0-1-2 בהתאמה לפי מדדי WHO. למחצית המטופלים היו מחלות רקע שהצריכו טיפול תרופתי קבוע. 39 מטופלים היו עם מחלת רקע אחת 14 חולים היו עם 2 מחלות רקע, והיתר עם מחלות רקע משמעותיות יותר. מחלות הרקע השכיחות היו מחלות לב (30%), סוכרת (5%) וראות (4%).
מחלת סרטן קודמת נמצאה ב 12 חולים. כולם היו לפחות 5 שנים לאחר טיפול במחלה (ממוצע היה 7 שנים). השאתות היו : עור, מעי גס, ולרינקס. שאת הערמונית אובחנה בעקבות ברור של הפרעות השתנה, דימום בהשתנה, בדיקה רקטלית, ורמות PSA מוגברות. האבחנה נקבעה על סמך ביופסיות ערמונית.
בעת מתן הקרינה כל החולים היו ללא גרורות רחוקות על סמך CT וצילומי חזה. מיפוי עצמות לא בוצע כבדיקה שגרתית אלא לפי הצורך. לא בוצעו ניתוחים לדגימת קשרי לשד. 18 מטופלים (28%) קיבלו טיפול הורמונלי לפני הקרינה. ו 6 (9%) קיבלו טיפול הורמונלי במקביל למשך 6 חודשים. הטיפול ההורמונלי ניתן עקב שלב מחלה של T3 או דרגת התמיינות של גליסון 7 ויותר. החולים שטופלו הורמונלית לאחר הקרינה המשיכו בו כל הזמן.
13 חולים טופלו בשיטת ה BOX ויתר ה 52 ב- Three dimensional (3D) conformal radiotherapy. 27 (41%) חולים קיבלו קרינה גם לאזור האגן בגלל התמיינות השאת לגליסון 7 או יותר, שלב מחלה של T2b או T3 או PSA> 10 ng/ml.
מנת הקרינה הממוצעת לערמונית הייתה 69.5 Gy (טווח 60-78) שניתנה ב 35 טיפולים. משך הטפול היה בממוצע 51.8 יום (טווח 39-80).
תופעות לוואי מידיות נבדקו כל שבוע במרוצת הטיפול. ובהמשך לפי מדיניות טיפול של כל מרכז לפחות פעמיים בשנה. תקופת המעקב הממוצעת הייתה 65 חודשים (טווח 22-177).
הוותרות הכללית בחיים ל 5 שנים הייתה 77% וללא השנות המחלה 73%.
במהלך הטפול 25% מהחולים הידרדרו תפקודית לשלב תפקודי נמוך יותר מזה שנקבע לפני הטיפול. אף חולה לא סבל מדרגה 4 "רעילות הקרינה" 10 (37%) מהחולים שקיבלו קרינה לאגן סבלו מתופעות לוואי מידיות כמו שלשול בניגוד ל 4 (10%) מהחולים שקיבלו קרינה רק לערמונית. לא היהו הבדלים בתופעות הלוואי בין שיטות הקרינה השונות. 11 חולים סבלות מתופעות לוואי אורולוגיות. 3 סבלו מהצרות השופכה, 8 נוספים סבלו מהפרעות השתנה והמטוריה. לא היו מאורעות של אי שליטה בהשתנה. תופעות לוואי מאוחרות של מערכת עיכול היו רק ל 6% והתבטאו בעיקר בשלשול ודמם. רוב השלשולים חלפו במרוצת הזמן. כך שסך הכל 17 מטופלים (26%) סבלו מתופעת לוואי אחת לפחות או של מערכת העיכול או מערכת השתן שהופיעו במרוצת 3 השנים הראשונות לאחר הטיפול.
המחברים מסכמים כי טיפול קרינתי מלא במטרה לרפא את חולה שאת הערמונית המבוגר מגיל 80 גורם לתופעות לוואי סבירות ויתכן שמשפיע חיובית על תוחלת החיים. ולפיכך יש לשקול מתן טיפול קרינתי מתאים בחולים מעל גיל 80 עם שאת ערמונית ממוקמת וסיכויי הוותרות החיים של מעל 5 שנים.
כלומר למדנו ממאמר זה כי לחולים מעל גיל 80 אין יותר תופעות לוואי מטיפול קרינתי רק בגלל גילם. ולפיכך אין למנוע טיפול קרינתי מחולה שאת הערמונית המבוגר מגיל 80 שנה והמתאים ומעוניין בטיפול רק בגלל החשש ליותר תופעות לוואי בגלל הגיל.