חדשות

תוספת Enzalutamide לטיפול הורמונאלי וקרינתי כנגד סרטן ערמונית בטוחה ויעילה (Eur Urol Oncol)

21/02/2020

 

במאמר שפורסם בכתב העת European Urology Oncology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, המצביעות על תוצאות מבטיחות לתוספת Enzalutamide לטיפול הצלה בקרינה חיצונית וטיפול הורמונאלי בגברים עם סרטן ערמונית בסיכון גבוה ועדות להישנות ביוכימית.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפול הצלה בקרינה חיצונית עם טיפול הורמונאלי עשוי לשפר את ההישרדות, בהשוואה לטיפול קרינתי בגברים עם סרטן ערמונית ועליה ברמות PSA לאחר כריתה רדיקאלית של הערמונית. כעת הם ביקשו לבחון את הבטיחות והיעילות של תוספת Enzalutamide לטיפול הצלה משולב בקרינה והורמונים.

 

החוקרים השלים מחקר פרוספקטיבי, בשלב 2, אשר כלל גברים עם סרטן ערמונית עם מדד גליסון 7-10 ועדות להישנות PSA בתוך 4 שנים מכריתה רדיקאלית של הערמונית (ערכי PSA בטווח 0.2-4.0 ננוגרם/ד"ל), ללא טיפול הורמונאלי קודם וללא עדות הדמייתית לגרורות. מדגם המחקר כלל 38 גברים, מהם 37 השלימו את הטיפול והיו זמינים להערכה עם התאוששות טסטוסטרון לאחר שנתיים.

 

ההתערבות במחקר כללה שישה חודשי טיפול הורמונאלי עם Enzalutamide במינון 160 מ"ג/יום וקרינה חיצונית של 66 Gy למיטת הערמונית. התוצא העיקרי היה שיפור שיעורי הישרדות ללא-התקדמות לאחר שנתיים, בהשוואה לביקורות היסטוריות.

 

החוקרים מדווחים כי שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות מחלה לאחר שנתיים עמדו על 65%, בהשוואה לשיעור של 51% במחקר שכלל גברים עם מאפיינים דומים אשר קיבלו טיפול הצלה בקרינה חיצונית ו-Docetaxel. שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות לאחר שלוש שנים עמדו על 53%.

 

החוקרים מדווחים כי 11 גברים (29%) פיתחו רעילות בדרגה G3, ללא אירועי רעילות בדרגה 4-5 או רעילות לא-צפויה. נתוני איכות חיים הצביעו על החמרה מתונה בתסמיני מערכת עיכול, שלפוחית שתן והורמונים לאחר שלושה חודשים, עם התאוששות לאחר 24 חודשים במרבית הגברים.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי טיפול הצלה בקרינה חיצונית עם Enzalutamide וטיפול הורמונאלי לאחר כריתה רדיקאלית של הערמונית בגברים עם הישנות ביוכימית של סרטן ערמונית בסיכון גבוה הינה גישה בטוחה ויעילה וכי יש מקום להשלים מחקרים נספים בנושא.

 

Eur Urol Oncol. 2020

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2024 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני