מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת European Urology עולה כי בחולים עם סרטן ערמונית גרורתי ועמיד לסירוס, טיפול ב-Ipilimumab (יירבוי) לאחר טיפול קרינתי הוביל ליתרון הישרדותי קט, אך עקבי. אמנם המחקר לא ענה על התוצא העיקרי של שיפור חציון הישרדות כוללת, אך מניתוח ביניים עלה שיפור של פי 2-3 בשיעורי ההישרדות לאחר 2, 3, 4 ו-5 שנים בזרוע הטיפול ב-Ipilimumab.
במחקר CA184-043 בשלב 3 נבחנה התועלת של טיפול קרינתי לגרורות לעצמות ולאחריו מתן Ipilimumab או פלסבו לגברים עם סרטן ערמונית גרורתי ועמיד לסירוס, אשר טופלו בעבר ב-Docetaxel. מניתוח קודם של נתוני המחקר עלה כי לא חל שיפור משמעותי בתוצא הסיום העיקרי של המחקר, הישרדות כוללת. כעת ביקשו החוקרים לדווח על הנתונים הסופיים של ההישרדות הכוללת.
מדגם המחקר כלל 799 חולים אשר חולקו באקראי לטיפול במנה יחידה של קרינה לגרורות לעצמות עם המשך טיפול ב-Ipilimumab (399 חולים) או פלסבו (400 חולים). לאורך המשך המעקב עד 2.4 שנים מניתוח הממצאים העיקרי של המחקר, 721 מבין 799 חולים הלכו לעולמם.
מניתוח הישרדות החולים עלה כי העקומות נחצו לאחר 7-8 חודשים, לאחר מכן תועדה היפרדות ממושכת של העקומות מעבר לנקודה זו, כאשר הממצאים תמכו בעדיפות טיפול ב-Ipilimumab.
מניתוח סטטיסטי עלה כי יחס הסיכון השתנה לאורך הזמן ועמד על 1.49 (רווח בר-סמך 95% של 1.12-1.99) לאחר 0-5 חודשים, 0.66 (רווח בר-סמך 95% של 0.51-0.86) לאחר 5-12 חודשים ו-0.66 (רווח בר-סמך 95% של 0.52-0.84) מעבר ל-12 חודשים.
שיעורי ההישרדות הכוללים היו גבוהים יותר בקבוצת הטיפול ב-Ipilimumab בהשוואה לפלסבו לאחר שנתיים (25.2% לעומת 16.6%), 3 שנים (15.3% לעומת 7.9%), 4 שנים (10.1% לעומת 3.3%) ו-5 שנים (7.9% לעומת 2.7%).
התקדמות מחלה הייתה הגורם הנפוץ ביותר לתמותה בשתי הקבוצות. בשבעה חולים (1.8%) בקבוצת הטיפול ב-Ipilimumab ובחולה אחד (0.3%) בקבוצת הפלסבו, הסיבה העיקרי לתמותה הייתה רעילות תרופת המחקר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם סרטן ערמונית גרורתי ועמיד לסירוס לאחר טיפול קרינתי, מתן Ipilimumab בהשוואה לפלסבו, הוביל לשיפור שיעורי ההישרדות לאחר 3, 4, ו-5 שנים.
Eur Urol 2020
לידיעה ב-MedPage Today