בחולים מאושפזים בסיכון גבוה לדום נשימה חסימתי בשינה הנשמה בלחץ חיובי עשויה למנוע הידרדרות, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת PLoS One.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בחולים המאושפזים בבתי חולים נטל גדול יותר של דום נשימה חסימתי בשינה לא-מאובחן. חולים אלו מועדים יותר לסיבוכים במהלך האשפוז ויש לשקול תכנית סקירה המבוססת על המשאבים של בית החולים להפחתת הסיכונים ושיפור בטיחות החולים בזמן השהות בבית החולים.
החוקרים בחנו אם בחולים מאושפזים בסיכון גבוה לדום נשימה חסימת בשינה שיעור גבוה יותר של אירועי RRS (Rapid Response System) ואם התערבות באמצעות מתקני PAP (Positive Airway Pressure) עשויה להפחית אירועים אלו.
חולים שהשיבו בחיוב לשתי שאלות לפחות מבין ארבע שאלות שאלון STOP (Snoring, Tiredness, Observed apneas, blood Pressure) הוגדרו כבעלי סיכון גבוה.
שיעורי RRS היו הרבה יותר גבוהים בקבוצת החולים בסיכון גבוה, בהשוואה לאלו בסיכון נמוך (43.60 לעומת 25.91 ל-1,000 אשפוזים).
בקרב 677 החולים בסיכון גבוה שטופלו ב-PAP לאחר התייעצות עם מומחה שינה, 471 הקפידו על הטיפול ו-206 לא הקפידו על הטיפול.
שיעורי RRS ל-1,000 אשפוזים היו נמוכים יותר משמעותית בקרב חולים עם היענות לטיפול ב-PAP (16.99) בהשוואה לאלו ללא היענות לטיפול (53.40) או אלו ללא טיפול ב-PAP (56.21).
משך האשפוז הממוצע היה ארוך יותר משמעותית בקבוצת החולים בסיכון גבוה לדום נשימה חסימתי בשינה, בהשוואה לאלו בסיכון נמוך. בחולים בסיכון גבוה תועדה שכיחות גבוהה יותר של מטופלים ממוצא אפריקאי-אמריקאי, גברים, יתר לחץ דם, אי-ספיקת לב ומחלת עורקים כלילית.
החוקרים ממליצים כי בכל בית חולים המומחים יבחנו את מדגם המטופלים במטרה לקבוע מהי הדרך הטובה ביותר לאזן בין המשאבים הזמינים ובין הערכת הסיכון . הם מדגישים כי המחקר בוצע בבית חולים שלישוני עם מחלות רקע רבות וחולים קשים יותר. בבתי חולים בקהילה לחולים פחות מחלות רקע וייתכן ונדרשת התערבות פחות אינטנסיבית.
PLoS ONE 2016
לידיעה במדסקייפ