במאמר שפורסם בכתב העת Clinical Infectious Diseases מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר מבוסס-אוכלוסיה להערכת בטיחות התחלת טיפול אנטיביוטי מאוחר כנגד זיהומים בדרכי נשימה עליונות. ממצאי המחקר מעידים כי דחיית התחלת טיפול כנגד הזיהום הנגיפי מלווה בסיכון מוגבר לאשפוזים, אם כי גישת מתן טיפול אנטיביוטי בשלב מאוחר שימשה באופן דומה בחולים בסיכון גבוה ונמוך.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הבטיחות הקלינית של התחלה מאוחרת של טיפול אנטיביוטי כנגד זיהומים בדרכי נשימה עליונות, כפי שמומלץ בהנחיות לטיפול במקרים פחות חמורים.
החוקרים זיהו חולים עם זיהומים בדרכי נשימה עליונות אשר קיבלו מרשמים לטיפול ב-Amoxicillin, Clarithromycin, Doxycycline, Erythromycin או Phenoxymethylpenicillin. החולים סווגו לפי התחלת טיפול מיידי או טיפול מאוחר, בהשוואה למועד אבחנת זיהום בדרכי נשימה עליונות. התוצא העיקרי של המחקר היה שיעור אשפוזים על-רקע זיהום לאחר 30 ימים.
מדגם המחקר כלל 1.82 מיליון חולים עם זיהום בדרכי נשימה עליונות ומרשם לטיפול אנטיביוטי. מבין אלו, 91.7% מהחולים קיבלו מרשם לטיפול אנטיביוטי בעת אבחנת הזיהום (טיפול מיידי) ו-8.3% אובחנו עם הזיהום בדרכי נשימה עליונות 1-30 ימים טרם קבלת מרשם לטיפול אנטיביוטי (טיפול מאוחר).
מהנתונים עולה כי מתן טיפול אנטיביוטי בשלב מאוחר לוותה בעליה של 52% בסיכון לאשפוזים על-רקע הזיהום (יחס סיכון מתוקן של 1.52). החוקרים לא זיהו תלות בין הסבירות למתן טיפול אנטיביוטי מאוחר ובין הסיכון החזוי לאשפוז בבית החולים.
החוקרים כותבים כי יש מקום להתאמה טובה יותר של גישת טיפול אנטיביוטי מאוחר בחולים עם זיהום בדרכי נשימה עליונות בהתאם לסיכון של החולים לפתח סיבוכים של המחלה הזיהומית.
Clinical Infectious Diseases 29 June, 2020