לחץ דופק (Pulse Pressure), או ההבדל בין לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, הינו מנבא טוב יותר של רטינופתיה סוכרתית חמורה מאשר לחץ דם סיסטולי, כך מדווחים חוקרים מיפן במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American Heart Association.
החוקרים אספו נתונים ממאגר נתונים מבוטחים ביפן במטרה לבחון אם לחץ דופק גבוה יותר הינו מנבא טוב יותר מלחץ דם סיסטולי גבוה בלבד של התפתחות רטינופתיה סוכרתית חמורה.
מדגם המחקר כלל למעלה מ-12,000 משתתפים עם סוכרת, 165 מהם פיתחו מחלת עיניים סוכרתית המסכנת את הראיה ודורשת טיפול (כלומר, רטינופתיה סוכרתית חמורה) לאורך חציון מעקב של 4.8 שנים היארעות מצטברת של 2.83 מקרים ל-1,000 שנות-אדם).
גורם הסיכון שנקשר באופן ההדוק ביותר עם היארעות רטינופתיה סוכרתית חמורה היה ריכוז המוגלובין מסוכרר: כל עליה בסטיית תקן נוספת לוותה בעליה של פי 2.2 בסיכון הנ"ל. מנגד, עליה בסטיית תקן אחת בלחץ הדופק לוותה בעליה של 39% בסיכון לרטינופתיה סוכרתית וכל עליה של סטיית תקן אחת בלחץ הדם הסיסטולי לוותה בעליה של 22% בסיכון הנ"ל, לאחר תקנון למשתנים אחרים. במודל שכלל תקנון בו-זמנית ללחץ דם סיסטולי וללחץ דופק, רק לחץ דופק הדגים יחס סיכון מובהק סטטיסטית.
החוקרים מציינים כי לחץ הדם הדיאסטולי ולחץ דם ממוצע לא נקשרו בקשר מובהק עם הסיכון להתפתחות רטינופתיה סוכרתית חמורה.
עוד עולה מהנתונים כי לא היה סף המוגלובין מסוכרר, לחץ דופק, או לחץ דם סיסטולי מעליו הסיכון לרטינופתיה סוכרתית חמורה עלה משמעותית.
הדיוק הכולל של חיזוי התפתחות רטינופתיה סוכרתית חמורה עמד על 80% עם ריכוז המוגלובין מסוכרר, 58% עם לחץ דופק ו-54% עם לחץ דם סיסטולי.
J Am Heart Assoc 2019
לידיעה במדסקייפ