מנתונים שהוצגו במהלך כנס ה-EULAR (European League Against Rheumatism) עולה כי דיכאון מלווה בעליה של פי שש בסיכון לתמותה בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis).
החוקרים ביקשו לבחון את שיעורי התמותה על-רקע דיכאון, אשר הוגדרו כניפוק ראשון של טיפול בנוגדי-דיכאון, בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית. לצורך כך, הם בחנו את נתוני DANBIO אודות חולים עם אבחנה של דלקת מפרקים שגרונית בין תחילת שנת 2008 ועד סוף חודש ספטמבר בשנת 2018. כל המשתתפים היו במעקב עד סוף שנת 2018.
שיעורי התמותה מכל-סיבה נבחנו בשתי תקופות זמן ספציפיות: הראשונה נעה בין אבחנת דלקת מפרקים שגרונית ועד ניפוק מרשם ראשון לטיפול בנוגדי-דיכאון והשנייה החל מניפוק המרשם לטיפול בנוגדי-דיכאון ועד תום המעקב. אבחנה של דיכאון נקבעה על-סמך ניפוק ראשון של מרשם לטיפול בנוגדי-דיכאון.
בסיכומו של דבר, 11,071 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית היו במעקב לאורך 56,993 שנות-אדם. מבין אלו, 1,095 חולים (10%) ניפקו מרשמים לטיפול בנוגדי-דיכאון.
מהנתונים עולה כי יחסי הסיכון המתוקנים ביותר לתמותה מכל-סיבה תועדו בחולים מתחת לגיל 55 שנים (יחס סיכון של 6.66, רווח בר-סמך 95% של 2.8-15.85). השיעורים ירדו באלו בגילאי 55-70 שנים (יחס סיכון של 3.3, רווח בר-סמך 95% של 2.27-4.8) ובאלו מעל גיל 70 שנים (יחס סיכון של 2.94, רווח בר-סמך 95% של 2.26-3.83). בנוסף, בגברים תועד סיכון גבוה יותר לתמותה (יחס סיכון של 3.7, רווח בר-סמך 95% של 2.66-5.14) מנשים (יחס סיכון של 2.91, רווח בר-סמך 95% של 2.22-3.81), כמו גם בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית עם עדות לנוגדנים בדם (יחס סיכון של 3.45, רווח בר-סמך 95% של 2.66-4.47) בהשוואה לאלו ללא נוגדנים בדם (יחס סיכון של 3.08, רווח בר-סמך 95% של 2.17-4.37).
החוקרים מסכמים וכותבים כי דיכאון, אשר הוגדר כניפוק ראשון של מרשם לטיפול בנוגדי-דיכאון, לווה בעליה של למעלה מפי שש בסיכון לתמותה מכל-סיבה בחולים עם אבחנה של דלקת מפרקים שגרונית. הם לא בחנו אם מחלה חמורה יותר השפיעה על שיעורי התמותה בחולים עם דיכאון ודלקת מפרקים שגרונית.
מתוך כנס ה-EULAR
לידיעה ב-Healio