במחקר שפורסם לאחרונה מתארים חוקרים את שחרור החומרים המתווכים והציטוקינים לאורך הזמן בהפרשות האף לאחר חשיפה לאלרגן. הם שיערו כי ניתן להבין את תגובות השלב המאוחר לאחר בדיקת אתגר בחשיפה לאלרגן על-פי התגובה הדלקתית המופיעה בחולים הסובלים מנזלת אלרגית.
בכדי לבדוק איזה ציטוקינים מעורבים בתגובה זו ולהבין השפעות ישירות ובלתי-ישירות של בדיקת האתגר בחשיפה לאלרגן, ביצעו החוקרים עירור חד-צדדי של האף באמצעות חשיפה לאלרגן בשיטת הדיסק בקרב 12 מתנדבים הסובלים מאלרגיה עונתית.
החוקרים בדקו באופן כמותי את דרוגי הסימפטומים, את כמות ההפרשות מהאף ואת זרימת האויר דרך האף. בדגימות מההפרשות שנאספו בשלב המוקדם וכעבור 8 שעות מעת החשיפה נמדדו רמות ההיסטמין, ה-IL-1beta, ה-IL-8, ה-IL-4, והאנטגוניסט הטבעי של IL-1beta, הוא IL-1 receptor type 1 (או IL-1Ra) באמצעות בדיקות ELISA. בדיקות ביקורת באמצעות דגימה ללא אלרגן בוצעו בכל הנבדקים.
החוקרים מצאו הפרשה בי-לטרלית מהאף בשלב המוקדם ובשלב המאוחר. רמות ההיסטמין עלו באופן מובהק סטטיסטית בשלב המוקדם ובשלב המאוחר בהפרשות האף משני הנחיריים. רמות ה-IL-1beta עלו בשלב המאוחר בלבד, והופיעו גם בצד הקונטרה-לטרלי שלא עבר את בדיקת האתגר בחשיפה.
האנטגוניסט IL-1Ra נמצא בכמויות גדולות מאוד (פי 1000 מ-IL-1beta) אך ברמתו הופיעו שינויים גבוליים בלבד לאחר העירור. רמות ה-IL-8 עלו בשני הנחיריים בשלב המוקדם ובשלב המאוחר לאחר העירור, ואילו רמות ה-IL-4 עלו באופן מובהק סטטיסטית בשלב המאוחר.
החוקרים משערים כי ההשפעות הבלתי-ישירות שנצפו על הצד הקונטרה-לטרלי שלא עבר בדיקת אתגר נגרמות, לפחות באופן חלקי, בשל רפלקסים עצביים.
Allergy: 60: 9; 1132