ממחקר חדש עולה כי מולקולת RNA קטנה נגד-הרפס לנרתיק מגנה על עכברות מפני זיהום חדש ב-HSV-2 (Herpes Simplex Virus) למשך שבוע אחד. הטיפול המונע מבוסס על מולקולות siRNA (Small Interfering RNA). פיסות החומרים הגנטיים הללו נועדו לכבות גנים ספציפיים.
הטיפול בהרפס מבוסס על שני siRNA. מולקולה אחת מונעת מתאי נרתיק לייצר מולקולות בהן משתמש נגיף הרפס להדבקת תאים. המולקולה עשניה מכוונת כנגד גן ויראלי הדרוש לשכפול הנגיף.
אחד המאפיינים הייחודיים של התרכובת שפיתחו החוקרים הוא בכך שהיא יוצרת ברקמה מצב עמיד לזיהום, אפילו במתן עד שבוע לפני חשיפה מינית. במידה ומחקרים בבני אדם יעלו ממצאים דומים, אזי הטיפול עשוי להשפיע משמעותית על מניעת הדבקה בזיהום.
HSV-2 הוא הגורם העיקרי להרפס גניטאלי. הוא נחשב לזיהום המועבר במגע מיני, למרות שתתכן הדבקה מאם ליילוד.
זמן רב האמינו חוקרים כי ניתן למנוע הרפס ו-HIV ע"י טיפול נרתיקי בחומרים אנטי-ויראליים. אולם תכשירים נרתיקיים, אפילו אם יהיו יעילים, חייבים להיות בטוחים, לא-מסובכים ובעלי פעילות ממושכת, על-מנת שיוכלו לשמש לטיפול בנשים.
אתר המטרה של המולקולות בתאי נרתיק של עכברות – מולקולה הקרויה Nectin-1 – מצויה גם בתאי נרתיק באדם. חסימת Nectin-1 אינה מזיקה לעכברות. ככל הנראה המולקולה לא תזיק גם בבני אדם, מאחר שנדרשת במהלך ההתפתחות אך לא במהלך החיים הבוגרים.
מכאן עולה כי ייתכן והתרופה אינה בטוחה בהריון. אך במידה ותהיה יעילה בנשים פעילות מינית, אזי עדיין צפויה לה השפעה אדירה על בריאות האדם. ההערכה היא כי כ-536 מיליון בני אדם ברחבי העולם נגועים בנגיפי HSV-2. וזיהום HSV-2 מקל על ההדבקה בנגיף HIV.
החוקרים מציינים כי ייתכן וגישה זו תהיה יעילה גם כנגד זיהום HIV.
Cell Host & Microbe
לידיעה במדסקייפ