מאת ד"ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר שפורסם ב- Journal of Infectious Diseases, עולה כי בטיפול בנשים הנגועות ב- HSV-2 (Herpes Simplex Virus 2) וב- HIV באמצעות אציקלוביר (Acyclovir), התרופה מפחיתה את העומס הנגיפי לטווח הארוך, אולם לאחר 6 חודשים, השפעתה נעלמת.
עפ"י הספרות, ניתן לראות ממחקרים שבוצעו, כי דיכוי HSV באמצעות ואלאציקלוביר (Valacyclovir) או אציקלוביר, מצליח להפחית את העומס הנגיפי של HIV בכיבים גניטליים ובפלסמה. יחד עם זאת, מחקרים אלו תיעדו מעקב של עד כ- 3 חודשים בלבד.
במחקר הנוכחי נבדקו 484 נשים בטנזניה שנשאו את שני הנגיפים – HIV-1 ו HSV-2, אשר קיבלו אציקלוביר במינון של 400 מ"ג פעמיים ביום, או פלצבו, לתקופה של עד 30 חודשים.
מתוצאות המחקר עולה כי לאחר 6 חודשים מתחילת המחקר, נצפה הבדל קטן בלבד בין שיעורי הזיהוי של HIV-1 RNA באיזור צוואר הרחם והנרתיק (41.3% בקרב המטופלות באציקלוביר, מול 44% בקרב מקבלות הפלצבו). כמו כן, שיעורי הזיהוי של HSV DNA היו דומים (9.4% מול 11.5%), וכך העומסים הגניטאליים של שני הנגיפים והעומס בפלסמה של HIV RNA.
במטרה להסביר את תוצאות המחקר, החוקרים מדגישים כי דרושה היענות גבוהה לטיפול על מנת להשיג דיכוי של HSV – דבר שקשה לומר בוודאות אם היה קיים במסגרת המחקר. בנוסף הם מציינים את זמן מחצית החיים הקצר של אציקלוביר – כ- 3 שעות. עוד גורמים הקשורים בתוצאות המחקר הינם המינון של התרופה – 800 מ"ג ליממה מול 1,600 מ"ג ליממה במחקרים אחרים, וכן הרגלי היגיינה גניטלית הנהוגים בטנזניה.
החוקרים מסכמים כי תחת המינון שניתן במסגרת המחקר, תוך כדי התחשבות באוכלוסיית המחקר הספציפית, לא סביר כי אציקלוביר מסוגל להוריד את התפשטות נגיף ה- HIV. יחס עם זאת, הם מציינים כי תוצאה שהייתה בעלת ערך במחקרם זה, הייתה רמת CD4 גבוהה יותר בקרב הנבדקות שטופלו באציקלוביר – תוצאה אשר דורשת המשך מחקר על מנת להבין את משמעותה הקלינית.
J Infect Dis 2010.
לידיעה במדסקייפ